רק לה”ב 433 יגאל את בית שמש מהעבירות בנייה

ישבתי הבוקר לשיחה עם גורם בכיר במינהל ההנדסה של עיר אחרת, וכשסיפרתי לו על המתרחש בבית שמש, הוא הזדעזע – יצא לו דם מהעיניים ודמעות מהאוזניים.

כשסיפרתי לו שבשכונת רמת אברהם הוצבו שלושה קרוואנים בניגוד לחוק, הוא שאל בתדהמה: “מדוע הם לא נהרסים?” מדובר ב”חבר’ה ליטאים” עניתי לו, ומטבע הדברים הם מקורבים לצלחת. תגובתו הייתה חדה וחותכת: “בדיוק על דברים כאלה נחקרים בלהב 433.”

אך פה בבית שמש, נדמה ש”איש הישר בעיניו יעשה”.

כרוניקה של הפקרות: מעבירות גלויות ועד קרוואנים של מקורבים

בית שמש הפכה למעצמה של עבירות בנייה שגלויות וידועות לכל, שרובן לא מטופלות כראוי. הנתונים מזעזעים:

מבנים ארעיים שקיבלו הקצאות והפכו למבני קבע.
חניות המיועדות ללקוחות נגזלו לשימוש אחר או נמכרו.
מחסנים שסווגו למשרדים.
הכשרת עבירות בדיעבד, והצרחות הזויות של שינויי ייעוד משטחים ירוקים לחומים.
קרוואנים המוצבים ללא אישור – ומשום מה רק חלקם נהרסים.
זאת, לצד מאות עסקים הפועלים ללא רישיון עסק, ובראשם – “אולמות שמחה” מאולתרים.

יזמים מתפנקים – התושבים משלמים

ההפקרות אינה נעצרת רק בעבירות בנייה קטנות. אלפי יחידות דיור חדשות מאושרות ליזמים, כנראה על מנת “להעשיר את קופתם”, וזאת בניגוד לכל היגיון בריא. מצב התחבורה בעיר בשפל חסר תקדים, ויש מחסור של מאות כיתות לימוד – ועדיין, מינהל ההנדסה מעמיס עוד ועוד תושבים. הנתון הזה חייב להיבדק: מדוע מפנקים את היזמים כנגד האינטרס הציבורי?

ערב עם שירים בשכונת המשקפיים

כדי להמחיש את המצב, אספר סיפור שהתרחש אתמול (ה’) בלילה: חבר מקבוצות החדשות שלנו ‘מיטב החדשות’ המתגורר בשכונת “המשקפיים” (השכונה הנורמלית ביותר בעיר, לכאורה) השאיר לי הודעה קולית, אך לא הצלחתי לשמוע אותה בגלל רעש מחריש אוזניים. תצא החוצה ותדבר איתי אמרתי לו, אך הוא מיד הבהיר לי כי “הרעש מגיע דווקא מבחוץ… מהאולם!”

“איזה אולם?” שאלתי. “אולם במוסד חינוכי סמוך,” ענה לי.

כאן נחצה קו אדום: הקצאה שניתנה למוסד חינוכי, משמשת כאולם אירועים מסחרי, וזה קורה בשכונה הכי שפויה בעיר!

אם זה המצב בשכונת המשקפיים, מה יאמרו תושבי רמת בית שמש ד’ ורמת בית שמש ב’?

החבר מקבוצות הווצאפ שלנו הפטיר כי: “סיכמנו איתם שלא יעשו שם אולם.” אך כפי הנראה, מה שסוכם בקדנציה הקודמת בטל ומבוטל – בקדנציה השלומיאלית הזו, “אפשר אחרת”.

יש פתרון להילחם מול מפירי החוק

מדובר במוסד חינוכי לבנות, אך באירוע נצפו גברים בכובעים וחליפות, והדעת נותנת שלא מדובר באירוע של המוסד עצמו, מה גם שהמוזיקה הייתה מחרישת אוזניים. השימוש גם בחלק מההקצאה למטרה אחרת שלא לשמה היא ניתנה, ועל אחת כמה וכמה קבלת תשלום על כך היא “הפקת רווח אסורה”. במקומות נורמליים – לו זה היה המקרה – הקצאה כזו הייתה מבוטלת באופן מיידי.

הבכיר מהעיר השנייה סיכם את הדרך לפתרון: כל מי שסובל מרעש ומהדרת שינה של ילדיו, לא זקוק לעורך דין. פנייה קטנה ליועץ המשפטי של העירייה, מיקי גסטווירט, יחד עם פנייה למבקר המדינה על הפעלת עסק ללא רישיון, יעשו את העבודה. “האולם ייאכף מיידית,” הבטיח.

היעדר המתלוננים: כולם מרוויחים מהקומבינה

למרבה הצער, מעט מאוד תלונות מוגשות, מכיוון שמעבירות ההקצאה מרוויחים רבים:

“אברך שלא יודע לתקוע מסמר” הופך לבעל אולם (קומה אחת מהקצאת בית כנסת).

גבאי בית כנסת משלשל לכיסו עד 49.9% מכספי התרומות, על פי “היתר רבנים”.

רבנים החשודים ב”קידוש הממון” אוסרים על קהל עדתם להתלונן.

התוצאה: בית שמש הופכת להיות כמו עיר פשיעה מהעולם השלישי. “אין מנוס,” אומר הבכיר, “רק להב 433 יגאל את בית שמש, וישאל את מי שאמורים לטפל בעבירות החמורות הללו, מדוע הם לא מטפלים בהם. הנתונים כאן, יחד עם ההשתקה, מדליקים את כל הנורות האדומות!”