יום השואה הוא היום שנערך לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה ע”י בני עוולה שפלים.עיריית בית שמש ערכה עצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בהשתתפות ראש העיר שמוליק גרינברג, ניצולי שואה, משפחות שכולות, רבנים, סגני ראש העיר, חברי מועצה, מנכ”ל העירייה ובכירים. הטקס נערך בסימן:“ראו היו קהילות ואינן עוד”“הקהילה היהודית ושברה” טקס יום השואה התקיים לראשונה בהיכל התרבות, שהתמלא ברובו. אל הטקס הגיעו ראש העיר שמוליק גרינברג, מנכ”ל העירייה אוהד שגב, רוב סגני ראש העיר וחברי מועצת העיר, בכירים רבים בעירייה, ותושבים.את הערב ליוו מקהלות ולהקות מגוונות.במהלך הטקס מספר משפחות עלו והדליקו נר לעילוי נשמת הנרצחים.הטקס המרשים נערך בזכותם של הרבה אנשים טובים ומגיע להם על תודה:ראש העיר שמוליק גרינברג, ממונה תיק התרבות משלראה”ע משה שטרית, ומנהל אגף תרבות ואירועים איציק קניזו.כמו כן תודות לאנשי השטח אביבית גנון נדב מימון ואור אטיאס ממחלקת אירועים, עדי מלכא ופנינה אלוני ממתנ”ס ‘זינמן – לב העיר’, אורית פרץ ממחלקת נוער, חגית תורג’מן מהיכל תרבות, ומיכאל קריספל מהטלויזיה הקהילתית.עלו לשאת דברים ראש העיר שמוליק גרינברג, רבה של גבעת שרת הרב שלמה סוויסה, סגן ראש העיר חנוך דרנגר, וממונה תיק התרבות משלראה”ע משה שטרית.
ראש העיר שמוליק גרינברג נשא נאום שכותרתו: “האש המתלקחת”.
במהלך הנאום ציין ראש העיר גרינברג על אש השנאה הנאצית שכילתה אלפי בני ישיבות ורבבות שומרי תורה ומצוות.הוא דיבר על מסירות הנפש של יושבי הגיטאות שרעבו עד מוות בכדי לא לאכול חמץ בפסח, ולקיים את מצוות היהדות.גרינברג ציטט את מילותיו של הסופר ואמן כתיבת הנפש, הרב דוד זריצקי ז”ל: שסיפר על סבתו רחל פרויליך שאיבדה את כל משפחתה, ובכל זאת קמה מהאפר והקימה משפחה לתפארת כאן בארץ ישראל.” מתוך גיא המוות, מהמקום הכי שפל, לימדה אותי סבתא, כי ניתן לבחור. והיא בחרה. אמונה בבורא עולם, אמונה בחיים. ואמונה בבני אדם”.משנה לשנה ניצולי השואה מתמעטים. השנה במיוחד המחשבות על השואה מתערבבות להם בכובד הלב השוכן לו בחודשים האחרונים, חודשים של שכול, מלחמה, רגעי חרדה בחזית ובעורף.השנה במיוחד, זקוקים אנו לתפילות, שואבים כוח מהאמונה. ממסורת של אלפי שנים, של עם יחיד ומיוחד. עם שסובל מכל העמים, עם ששורד את כל הגלים.גאוותינו בעיר היא על אנשי החסד שבה, שעמלים ללא לאות בעת שיגרה, ובעת חירום.מחובתינו לכבד את ההורים והסבים והסבתות, שנזכור מהיכן באנו, חובה עלינו, כעיר וכחברה, כעירייה וכקהילה, לדאוג לספק את צרכיהם, למלא את רווחתם, לעמוד בצילם של אלו שראו מוות, ובחרו בחיים. לשמר בקרבנו את אלה שרוחם ואמונתם הם האור המאיר את שביל חיינו.
הרב שלמה סוויסה:
התאספנו הערב להעלות את זכרם של ששת מיליוני אחינו הנספים בשואה האיומה, השם ייקום דמם.מדור שנאה למשנהו, מתחזקת עוד ועוד התחושה ומבשילה ההבנה, שאין מקומנו בארצות הגולה, אלא בארץ אבותינו, כל הנושא השנתי שנבחר השנה לטקסי הזיכרון לשואה, נועד להמחיש את מחיר ההשתרשות על אדמת ניכר ‘ראו, היו קהילות יהודיות ואינן עוד.’עלינו לדעת, כי שנאתם לישראל איננה תופעה חד פעמית, אלא שרשרת רצופה ועתיקה שלבשה צורות שונות מאז ימי פרעה, עמלק, המן, נבוכדנצר, אינקוויזיציה, פוגרומים, ואליהם כאמור הצטרף הצורר הנאצי, נושא דגל האנטישמיות בימינו, כמו שנאמר: ‘שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב”ה מצילנו מידם’.לכן ביום זה, דרושים עוז וגבורה, לספר, לשנן, להקשיב ולשמוע, את אשר קרה עימנו, כדבר נפוליאון: ‘עם ללא עבר, אין לו עתיד!’בבחינת: ‘זכור את אשר עשה לך עמלק, לא תשכח!’.ולא לשכוח שגם היום ישנם כאלו ששונאים יהודים רק בשל היותם יהודים, לזכור ש’חסד אומות העולם חטאת לישראל’, ולא לשכוח שאין לסמוך על גויים שיגנו עלינו בעת צרה.עלינו לדעת כי ההווה הקשה הוא שלב נוסף בר חלוף לעבר עתיד טוב יותר.לסיום: אם נדע להנציח בזיכרוננו את קדושי השואה, יהיו הם מליצי יושר עלינו ועל כל עם ישראל באשר הוא, והשם ישכון בציון, אמן.
סגן ראש העיר חנוך דרנגר
אני עומד פה בראש מורכן, ביום כל כך חשוב והיסטורי. מיליונים מבני עמנו נהרגו במלחמה האיומה, קהילות שלמות חרבו, ובתוכם הקהילה אליה אני משתייך.למעלה ממאה אלף חסידי גור היו בפולין שלפני המלחמה, עשרות בודדות מהם שרדו. רובם נשרפו ונטבחו על קידוש השם.הרבי מגור האמרי אמת זכר צדיק לברכה שזכיתי להימנות על צאצאיו, ניצל בעור שיניו ועלה לארץ בדרך לא דרך, שבור אמנם בגופו אך איתן בנפשו לקומם מחדש את החצר החסידית בארץ ישראל.קהילות רבות ישנם בעירנו בית שמש, כולם כמעט ונכחדו לגמרי במלחמה ההיא, בודדים שרדו.רק הרוח של ראשיהן הפיחה חיים בעצמות היבשות והוקמו כולם מחדש ואף ביתר שאת ומעטרות הן את עירנו.כמו אז גם היום, דמים בדמים נגעו.הנאצים ימח שמם לא הבדילו בין דתיים לחילוניים, בין אשכנזים לספרדים ובין קהילה אחת לשניה. הם הרגו כל אדם רק בשל היותו יהודי.עד עצם היום הזה אנחנו חווים את אותה שנאה ותאוות דם כאשר מאות נהרגים בכל שנה בשל היותם יהודים.לצערנו הרב קיבלנו לפני שבעה חודשים תזכורת כאובה וקשה לכך, ונוכחנו לראות שוב כי “עשו שונא ליעקב”, ומטרתם היחידה של שונאי ישראל המרצחים הנתעבים היא לנסות להשמיד את עם ישראל, כמו אז גם היום.הנקמה האמיתית שלנו באויבינו היא התקומה והאחדות.עם ישראל קומם את עצמו, בהקמת מדינה יהודית כאן בארץ ישראל, וזכינו להקים עם מפואר שבעצם קיומו מהווה תשובה ניצחת לנאצים ימח שמם.נמשיך להנציח את זכרם של קהילות הקודש שמסרו את נפשם על קידוש השם, בתאי הגזים ובמחנות, בפולין והונגריה, באוקראינה בסיביר ובשאר המדינות, ויחד כולם נמשיך לבנות את עתידנו כאן בארץ ישראל בתפילה לבורא העולם שישמור עלינו מפני אויבינו, ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די, ושבו בנים לגבולם – בהחזרת כל חטופינו בבריאות ובשלום.ואם יורשה לי להוסיף לסיסמא שנבחרה השנה “הקהילה היהודית ושברה” – נוסיף “הקהילה היהודית ובניינה.”
משנה לראש העיר משה שטרית:
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ”ד והפעם בסימן ‘ראו היו קהילות ואינן עוד: הקהילה היהודית ושברה’מחיקתן של מאות קהילות יהודיות היא טרגדיה מזעזעת קהילות בכל הצורותמכל הזרמים עולם שלם מלא בחיים עשירים ותוססים.חיי תרבות ודת, נוף ושפה, עולם שלם שחדל להתקיים ברצף אירועים מחריד שהסתיים בשואה האיומה.חורבן הקהילות היה חלק מהאידיאולוגיה הנאצית שנאת ישראל שהולכת אלפי שנים אחורה, ותורת גזע מודרנית, הזויה, שמחלקת את העולם לגזעים ונותנת לנו, היהודים מקום של כבוד בתחתית הסולם.הנאצים ביקשו להשמיד אותנו, הם ראו ביהודים אויב. כזה שמנהל איזו מערכה מדומיינת נגד העם הגרמני, וכזה שגרם להם להיכשל במלחמת העולם הראשונה.אבל קשה לראות בעם שלם אויב, איך הצדיקו הנאצים במוחם המעוות את רצח הילדים? הרי, הם עוד לא הספיקו לעשות לגרמנים כלוםלא תאמינו, אבל גם רוצחים גרמנים גדולים שאלו את השאלה הזאת, רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ, כתב פעם על שיחה שניהל עם רוצח אחר, אדולף אייכמן, הוא מספר שהם היו רוצחים אלף ילדים יהודים ביום אחד, והיו ילדים שכרעו ברך והתחננו על חייהם.שכשהוא וחבריו דחפו את הילדים לתאי הגזים, הוא קיבל לעתים פיק ברכיים, והתבייש בחולשה הזאת.אייכמן הצורר ששמע את הסיפור, חיזק את הס, והדגיש בפניו שצריך לחסל במיוחד את הילדים, אחרת כשיגדלו, ינקמו בגרמנים ויקימו מחדש את העם היהודי.לפני חודש מלאו 80 שנים לאחד הפשעים האכזריים ביותר בתולדות השואה אקציית הילדים והזקנים בגטו קובנה.מכוניות מצוידות ברמקולים נעו משעות הבוקר המוקדמות ברחובות הגטו, פלוגות של אנשי גסטאפו, מתוגברים בשוטרים ליטאים ובמשתפי פעולה אוקראינים, פשטו על הבתים, שלפו ילדים ממיטות חמות, חטפו ילדים מידי הוריהם, היכו אותם והשליכו אותם למשאיות.וכך מספרת נחמה ברוכסון ז”ל: בשובנו מן העבודה, פתחנו במהירות ובתנופה עזה את דלת הבלוק, נכנסנו פנימה וראינו את הכל ריק. אימהות רצו בטירוף ברחבי המחנה, חיפשו את ילדיהן. את התמונות אי-אפשר לשכוח. האימהות תלשו את שער-ראשן, קפצו.אני זוכרת שכל קולות האימהות התמזגו והיו ליללה אחת גדולה הנאצים ביקשו להשמיד את כולם. את כל בני הקהילה.כשאנחנו רואים שהנושא המרכזי המלווה את אירועי יום הזיכרון השנה הוא קהילות, מתבקש שנדבר על קהילות אחרות, כאלה שממוקמות לא רחוק מכאן, באזור שזכה לשם עוטף עזה.קהילות סובלות שנמצאות במשבר גדול, קהילות שאיבדו חברים רבים ושחלקם גם נחטפו ועדיין נמצאים בידי האויב האכזרי. והם עצמם, עדיין רחוקים מביתם. פליטים בארצם.מתבקש לדבר על השביעי באוקטובר דווקא היום, למצוא קווים מקבילים.הרי בשביעי באוקטובר קמנו לבוקר של טבח, חטיפה, השפלה, כאב. ערעור של חיינו כאן.יעברו הרבה מאד שנים עד שנצליח להתגבר על מה שעברנו באותו היום. אבל זו לא הייתה שואה. השואה היא ייחודית.לכל אורך ההיסטוריה מעולם לא ראינו הוצאה לפועל של תכנית זדונית, מחושבת ומושקעת כמו שואת יהודי אירופה, מערך שכלל בתוכו עשרות אלפי עובדים, בעלי תפקידים שונים, אשר יזמו תכנית מדוקדקת לחיסול המוני.הם לא ויתרו על אף אחד. הם הקימו מערך של משטרה חשאית שהשקיעה מאמצים רבים כדי לאתר כל יהודי ויהודיה.והם אספו אותם ממקומות נידחים באירופה והשקיעו רבות על מנת להספיק ולחסל את כולם. לא הייתה כמותה.אך יש דימיון במובן אחר בין מאורעות השואה למאורעות שמחת תורה. השביעי באוקטובר הכניס אותנו, באופן מוצדק ולצערי מאוחר, להבנה שהקיום שלנו כאן הריבונות והביטחון שלנו עלולים להיות בסכנה.עיינתי בנאום שנשאתי כאן בשנה שעברה, והנה חלק ממנו:אף פעם לא אהבתי את המשפט הזה שאומרים על מאורעות השואה: “לעולם לא עוד”. משפט שחצני. מי החליט שלעולם לא עוד? כי העולם לא ירשה? יש למישהו כאן ביטוח ששום דבר לא יפגע בנו?“מישהו יודע מה יהיה כאן עוד 5 שנים או 10 או 50?”אמרתי 5 שנים אבל לא ידעתי שזה ייקח רק חמישה חודשים. איבוד הריבונות שלנו כאן, גם אם זה לכמה שעות, נתפס דמיוני, אבל זה לא העסיק את רובנו בשנה שעברה, היינו עסוקים בלבנות חומות גבוהות בינינו, לשנוא אחד את השני, לדבר על כמה קשה ורע כאן.אסיים בדבריו של רב יקותיאל אדם הלברשטאם, האדמו״ר מצאנז-קלויזנבורג הוא סירב לעזוב את קהילתו בהונגריה למרות התקרבותה של המלחמה לעירו. ובמהלך השואה איבד את כל 11 ילדיו, אשתו ואחיו ואחיותיו:“בימי השואה המרצחים הטמאים לא הבדילו בין יהודי ויהודי אלא כל מי שבשם ישראל יכונה הייתה אחת דתו להמית, אף על פי שלא התנהג בתהלוכות עם בני ישראל, הסיטרא אחרא טענה שהם יהודים, לכן גם כשמשיח יבוא לא יוכלו כוחות הטומאה לבוא בטענה שאינם נחשבים יהודים”.אנחנו יהודים, גורלנו אחד, מי יתן ונזכור זאת תמיד, יהי זכרם של ששת מיליוני אחינו ואחיותינו נצור ושמור בליבנו לעד.
במהלך הנאום ציין ראש העיר גרינברג על אש השנאה הנאצית שכילתה אלפי בני ישיבות ורבבות שומרי תורה ומצוות.הוא דיבר על מסירות הנפש של יושבי הגיטאות שרעבו עד מוות בכדי לא לאכול חמץ בפסח, ולקיים את מצוות היהדות.גרינברג ציטט את מילותיו של הסופר ואמן כתיבת הנפש, הרב דוד זריצקי ז”ל: שסיפר על סבתו רחל פרויליך שאיבדה את כל משפחתה, ובכל זאת קמה מהאפר והקימה משפחה לתפארת כאן בארץ ישראל.” מתוך גיא המוות, מהמקום הכי שפל, לימדה אותי סבתא, כי ניתן לבחור. והיא בחרה. אמונה בבורא עולם, אמונה בחיים. ואמונה בבני אדם”.משנה לשנה ניצולי השואה מתמעטים. השנה במיוחד המחשבות על השואה מתערבבות להם בכובד הלב השוכן לו בחודשים האחרונים, חודשים של שכול, מלחמה, רגעי חרדה בחזית ובעורף.השנה במיוחד, זקוקים אנו לתפילות, שואבים כוח מהאמונה. ממסורת של אלפי שנים, של עם יחיד ומיוחד. עם שסובל מכל העמים, עם ששורד את כל הגלים.גאוותינו בעיר היא על אנשי החסד שבה, שעמלים ללא לאות בעת שיגרה, ובעת חירום.מחובתינו לכבד את ההורים והסבים והסבתות, שנזכור מהיכן באנו, חובה עלינו, כעיר וכחברה, כעירייה וכקהילה, לדאוג לספק את צרכיהם, למלא את רווחתם, לעמוד בצילם של אלו שראו מוות, ובחרו בחיים. לשמר בקרבנו את אלה שרוחם ואמונתם הם האור המאיר את שביל חיינו. 
התאספנו הערב להעלות את זכרם של ששת מיליוני אחינו הנספים בשואה האיומה, השם ייקום דמם.מדור שנאה למשנהו, מתחזקת עוד ועוד התחושה ומבשילה ההבנה, שאין מקומנו בארצות הגולה, אלא בארץ אבותינו, כל הנושא השנתי שנבחר השנה לטקסי הזיכרון לשואה, נועד להמחיש את מחיר ההשתרשות על אדמת ניכר ‘ראו, היו קהילות יהודיות ואינן עוד.’עלינו לדעת, כי שנאתם לישראל איננה תופעה חד פעמית, אלא שרשרת רצופה ועתיקה שלבשה צורות שונות מאז ימי פרעה, עמלק, המן, נבוכדנצר, אינקוויזיציה, פוגרומים, ואליהם כאמור הצטרף הצורר הנאצי, נושא דגל האנטישמיות בימינו, כמו שנאמר: ‘שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב”ה מצילנו מידם’.לכן ביום זה, דרושים עוז וגבורה, לספר, לשנן, להקשיב ולשמוע, את אשר קרה עימנו, כדבר נפוליאון: ‘עם ללא עבר, אין לו עתיד!’בבחינת: ‘זכור את אשר עשה לך עמלק, לא תשכח!’.ולא לשכוח שגם היום ישנם כאלו ששונאים יהודים רק בשל היותם יהודים, לזכור ש’חסד אומות העולם חטאת לישראל’, ולא לשכוח שאין לסמוך על גויים שיגנו עלינו בעת צרה.עלינו לדעת כי ההווה הקשה הוא שלב נוסף בר חלוף לעבר עתיד טוב יותר.לסיום: אם נדע להנציח בזיכרוננו את קדושי השואה, יהיו הם מליצי יושר עלינו ועל כל עם ישראל באשר הוא, והשם ישכון בציון, אמן. 
אני עומד פה בראש מורכן, ביום כל כך חשוב והיסטורי. מיליונים מבני עמנו נהרגו במלחמה האיומה, קהילות שלמות חרבו, ובתוכם הקהילה אליה אני משתייך.למעלה ממאה אלף חסידי גור היו בפולין שלפני המלחמה, עשרות בודדות מהם שרדו. רובם נשרפו ונטבחו על קידוש השם.הרבי מגור האמרי אמת זכר צדיק לברכה שזכיתי להימנות על צאצאיו, ניצל בעור שיניו ועלה לארץ בדרך לא דרך, שבור אמנם בגופו אך איתן בנפשו לקומם מחדש את החצר החסידית בארץ ישראל.קהילות רבות ישנם בעירנו בית שמש, כולם כמעט ונכחדו לגמרי במלחמה ההיא, בודדים שרדו.רק הרוח של ראשיהן הפיחה חיים בעצמות היבשות והוקמו כולם מחדש ואף ביתר שאת ומעטרות הן את עירנו.כמו אז גם היום, דמים בדמים נגעו.הנאצים ימח שמם לא הבדילו בין דתיים לחילוניים, בין אשכנזים לספרדים ובין קהילה אחת לשניה. הם הרגו כל אדם רק בשל היותו יהודי.עד עצם היום הזה אנחנו חווים את אותה שנאה ותאוות דם כאשר מאות נהרגים בכל שנה בשל היותם יהודים.לצערנו הרב קיבלנו לפני שבעה חודשים תזכורת כאובה וקשה לכך, ונוכחנו לראות שוב כי “עשו שונא ליעקב”, ומטרתם היחידה של שונאי ישראל המרצחים הנתעבים היא לנסות להשמיד את עם ישראל, כמו אז גם היום.הנקמה האמיתית שלנו באויבינו היא התקומה והאחדות.עם ישראל קומם את עצמו, בהקמת מדינה יהודית כאן בארץ ישראל, וזכינו להקים עם מפואר שבעצם קיומו מהווה תשובה ניצחת לנאצים ימח שמם.נמשיך להנציח את זכרם של קהילות הקודש שמסרו את נפשם על קידוש השם, בתאי הגזים ובמחנות, בפולין והונגריה, באוקראינה בסיביר ובשאר המדינות, ויחד כולם נמשיך לבנות את עתידנו כאן בארץ ישראל בתפילה לבורא העולם שישמור עלינו מפני אויבינו, ומי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די, ושבו בנים לגבולם – בהחזרת כל חטופינו בבריאות ובשלום.ואם יורשה לי להוסיף לסיסמא שנבחרה השנה “הקהילה היהודית ושברה” – נוסיף “הקהילה היהודית ובניינה.” 
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ”ד והפעם בסימן ‘ראו היו קהילות ואינן עוד: הקהילה היהודית ושברה’מחיקתן של מאות קהילות יהודיות היא טרגדיה מזעזעת קהילות בכל הצורותמכל הזרמים עולם שלם מלא בחיים עשירים ותוססים.חיי תרבות ודת, נוף ושפה, עולם שלם שחדל להתקיים ברצף אירועים מחריד שהסתיים בשואה האיומה.חורבן הקהילות היה חלק מהאידיאולוגיה הנאצית שנאת ישראל שהולכת אלפי שנים אחורה, ותורת גזע מודרנית, הזויה, שמחלקת את העולם לגזעים ונותנת לנו, היהודים מקום של כבוד בתחתית הסולם.הנאצים ביקשו להשמיד אותנו, הם ראו ביהודים אויב. כזה שמנהל איזו מערכה מדומיינת נגד העם הגרמני, וכזה שגרם להם להיכשל במלחמת העולם הראשונה.אבל קשה לראות בעם שלם אויב, איך הצדיקו הנאצים במוחם המעוות את רצח הילדים? הרי, הם עוד לא הספיקו לעשות לגרמנים כלוםלא תאמינו, אבל גם רוצחים גרמנים גדולים שאלו את השאלה הזאת, רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ, כתב פעם על שיחה שניהל עם רוצח אחר, אדולף אייכמן, הוא מספר שהם היו רוצחים אלף ילדים יהודים ביום אחד, והיו ילדים שכרעו ברך והתחננו על חייהם.שכשהוא וחבריו דחפו את הילדים לתאי הגזים, הוא קיבל לעתים פיק ברכיים, והתבייש בחולשה הזאת.אייכמן הצורר ששמע את הסיפור, חיזק את הס, והדגיש בפניו שצריך לחסל במיוחד את הילדים, אחרת כשיגדלו, ינקמו בגרמנים ויקימו מחדש את העם היהודי.לפני חודש מלאו 80 שנים לאחד הפשעים האכזריים ביותר בתולדות השואה אקציית הילדים והזקנים בגטו קובנה.מכוניות מצוידות ברמקולים נעו משעות הבוקר המוקדמות ברחובות הגטו, פלוגות של אנשי גסטאפו, מתוגברים בשוטרים ליטאים ובמשתפי פעולה אוקראינים, פשטו על הבתים, שלפו ילדים ממיטות חמות, חטפו ילדים מידי הוריהם, היכו אותם והשליכו אותם למשאיות.וכך מספרת נחמה ברוכסון ז”ל: בשובנו מן העבודה, פתחנו במהירות ובתנופה עזה את דלת הבלוק, נכנסנו פנימה וראינו את הכל ריק. אימהות רצו בטירוף ברחבי המחנה, חיפשו את ילדיהן. את התמונות אי-אפשר לשכוח. האימהות תלשו את שער-ראשן, קפצו.אני זוכרת שכל קולות האימהות התמזגו והיו ליללה אחת גדולה הנאצים ביקשו להשמיד את כולם. את כל בני הקהילה.כשאנחנו רואים שהנושא המרכזי המלווה את אירועי יום הזיכרון השנה הוא קהילות, מתבקש שנדבר על קהילות אחרות, כאלה שממוקמות לא רחוק מכאן, באזור שזכה לשם עוטף עזה.קהילות סובלות שנמצאות במשבר גדול, קהילות שאיבדו חברים רבים ושחלקם גם נחטפו ועדיין נמצאים בידי האויב האכזרי. והם עצמם, עדיין רחוקים מביתם. פליטים בארצם.מתבקש לדבר על השביעי באוקטובר דווקא היום, למצוא קווים מקבילים.הרי בשביעי באוקטובר קמנו לבוקר של טבח, חטיפה, השפלה, כאב. ערעור של חיינו כאן.יעברו הרבה מאד שנים עד שנצליח להתגבר על מה שעברנו באותו היום. אבל זו לא הייתה שואה. השואה היא ייחודית.לכל אורך ההיסטוריה מעולם לא ראינו הוצאה לפועל של תכנית זדונית, מחושבת ומושקעת כמו שואת יהודי אירופה, מערך שכלל בתוכו עשרות אלפי עובדים, בעלי תפקידים שונים, אשר יזמו תכנית מדוקדקת לחיסול המוני.הם לא ויתרו על אף אחד. הם הקימו מערך של משטרה חשאית שהשקיעה מאמצים רבים כדי לאתר כל יהודי ויהודיה.והם אספו אותם ממקומות נידחים באירופה והשקיעו רבות על מנת להספיק ולחסל את כולם. לא הייתה כמותה.אך יש דימיון במובן אחר בין מאורעות השואה למאורעות שמחת תורה. השביעי באוקטובר הכניס אותנו, באופן מוצדק ולצערי מאוחר, להבנה שהקיום שלנו כאן הריבונות והביטחון שלנו עלולים להיות בסכנה.עיינתי בנאום שנשאתי כאן בשנה שעברה, והנה חלק ממנו:אף פעם לא אהבתי את המשפט הזה שאומרים על מאורעות השואה: “לעולם לא עוד”. משפט שחצני. מי החליט שלעולם לא עוד? כי העולם לא ירשה? יש למישהו כאן ביטוח ששום דבר לא יפגע בנו?“מישהו יודע מה יהיה כאן עוד 5 שנים או 10 או 50?”אמרתי 5 שנים אבל לא ידעתי שזה ייקח רק חמישה חודשים. איבוד הריבונות שלנו כאן, גם אם זה לכמה שעות, נתפס דמיוני, אבל זה לא העסיק את רובנו בשנה שעברה, היינו עסוקים בלבנות חומות גבוהות בינינו, לשנוא אחד את השני, לדבר על כמה קשה ורע כאן.אסיים בדבריו של רב יקותיאל אדם הלברשטאם, האדמו״ר מצאנז-קלויזנבורג הוא סירב לעזוב את קהילתו בהונגריה למרות התקרבותה של המלחמה לעירו. ובמהלך השואה איבד את כל 11 ילדיו, אשתו ואחיו ואחיותיו:“בימי השואה המרצחים הטמאים לא הבדילו בין יהודי ויהודי אלא כל מי שבשם ישראל יכונה הייתה אחת דתו להמית, אף על פי שלא התנהג בתהלוכות עם בני ישראל, הסיטרא אחרא טענה שהם יהודים, לכן גם כשמשיח יבוא לא יוכלו כוחות הטומאה לבוא בטענה שאינם נחשבים יהודים”.אנחנו יהודים, גורלנו אחד, מי יתן ונזכור זאת תמיד, יהי זכרם של ששת מיליוני אחינו ואחיותינו נצור ושמור בליבנו לעד.
More Stories
הפרדוקס הבית-שמשי: עניים בבנק, עשירים בלב
71% מחקירות קטינים נפגעי עבירות במשפחה נערכות ללא ידיעת ההורים.
אבוטבול קורא: לאחד את הטיפול ביתומים