“הלל” מוזיקלי: גאולה ושמחה ספונטנית

הלל מוזיקלי נערך בבית הכנסת קרליבך, כשהתפילה עוצרת לריקוד ספונטני עם כל עדכון על שובם של חטופים בנים מן השבי, חיבור מרגש בין קודש, חול ותקווה.

בשיאו של חג הסוכות, ימים של שמחה והודיה, חווה בית הכנסת קרליבך שברחוב נחל דולב בבית שמש רגעי התעלות וזיכוך מיוחדים. תפילת ההלל, הנאמרת בכל יום חול המועד כהודיה על הניסים, הפכה למחזה מרגש של תקווה ושמחה עם שובם של בנים חטופים ישראלים הביתה.

התפילה החגיגית נערכה בנוסח של “הלל מוזיקלי”, מנהג שהולך ומתפשט בקהילות רבות, ובו משולבים כלי נגינה וזמרה עשירה בליווי אמירת פסוקי ההלל. בחג הסוכות, המכונה “זמן שמחתנו”, מוצא המנהג ביטוי מלא במיוחד.

על מנת לחבר את הקודש לחול, ובמיוחד לימים המטלטלים שעוברים על מדינת ישראל, הונח על האורגן בבית הכנסת פלאפון שהיה מחובר לערוץ טלוויזיה. המתפללים יכלו להתעדכן בזמן אמת בחדשות ובשובם של הבנים החטופים הביתה. בכל עדכון משמח על חזרתם של חטופים, פרצה השמחה בבית הכנסת בקול גדול – הלל והודיה, ריקודים סוערים שאחזו במתפללים וסחפו אותם אל תוך התפילה. התפילה כולה לבשה פנים של שמחה, ריקודים ודמעות של התרגשות ותקווה לגאולה שלמה.

מנהג ההלל המוזיקלי – התפשטות המנהג

מנהג אמירת ה”הלל” בשירה ובליווי כלי נגינה נהוג כיום בעיקר בקרב קהילות הציונות הדתית, קהילות מסורתיות וכן בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות. בשנים האחרונות, מנהג זה החל להתפשט גם בקרב קהילות חרדיות מודרניות המבקשות להעשיר את חווית התפילה בהיבט מוזיקלי, תוך מציאת פתרונות הלכתיים לשימוש בכלי נגינה במועדים שונים (לדוגמה, בחול המועד או ביום העצמאות), ובכך לשלב את השמחה המוזיקלית של נגינה בתוך בית הכנסת. בבית שמש מי שעומד מאחרי רוב היוזמות של ההלל המוזיקלי הוא משנה ראש העיר מוטי לייטנר.

השימוש במוזיקה כחלק מהתפילה נשען, בין היתר, על המסורת היהודית העתיקה של “הלל בקירוי” (כפי שהיה נהוג למשל אצל יהודי תימן), שבה שליח הציבור קורא שברי פסוקים והציבור עונים אחריו “הללויה”, וכן על העיקרון הכללי של אמירת שירות ותשבחות בקול זמרה. מנהג זה נפוץ במיוחד במועדים חגיגיים, כגון ראשי חודשים, חול המועד סוכות ופסח, ובמיוחד יום העצמאות ויום ירושלים, בהם מתחזקת תחושת ההודיה הלאומית.

חיבוט ערבות – מקור המנהג והסברו

לקראת סיום התפילה, ביום הושענא רבה (היום השביעי של חג הסוכות), נערך בבית הכנסת חיבוט ערבות.

מקור המנהג והסברו:

1. זכר למקדש ומנהג נביאים: מנהג חיבוט הערבות הוא מנהג נביאים (חגי, זכריה ומלאכי), אשר נהגו לחבוט ערבות מחוץ לבית המקדש. הוא מתקיים כזכר למצוות ערבה שהייתה נהוגה בבית המקדש בכל ימי חג הסוכות, ובמיוחד ביום השביעי (הושענא רבה). בבית המקדש היו זוקפים ענפי ערבה גדולים על צידי המזבח, וביום השביעי של החג הקיפו את המזבח שבע פעמים עם ענפי ערבה.
2. מהות המנהג: כיום, המנהג הוא לקחת חמישה ענפי ערבה (שאינם חלק מארבעת המינים) הקשורים יחד, ולאחר אמירת “הושענות” (פיוטים מיוחדים הנאמרים בהושענא רבה) חובטים אותם בקרקע או בכלי כמה פעמים. הערבות מסמלות את מידת הדין או הכפרה.
3. טעם המנהג (קבלי והלכתי):
   • תיקון המים והגשמים: הערבה זקוקה למים וגדלה על פלגי מים. הושענא רבה הוא היום שבו נידונים על המים והגשמים של השנה הבאה. חביטת הערבה היא תפילה על מים בכפרת עוונות.
   • ביטול הדינים: על פי הקבלה, חמש הערבות וחמש החבטות מסמלות את חמש הגבורות (דינים קשים), והחבטה מטרתה להמתיק ולבטל את הדינים הרעים ולפתוח את שערי הרחמים, שכן הושענא רבה נחשב כיום “חותם” סופי לדין שנחתם ביום הכיפורים.
   • הכנעה: יש המבארים שהחבטה מסמלת את הכנעת הרצונות וההיבטים הגשמיים של האדם, ככפרה סופית לפני סיום החג.

About Post Author

מיטב - החדשות של בית שמש

מיטב החדשות של בית שמש – רשת תקשורת איכותית

See author's posts