הפתק הצהוב פרק 1 – הרב משה אבוטבול

לפניכם סדרה בת מספר פרקים, שבה נציג בכל פרק מועמד אפשרי אחד לראשות העיר בית שמש.

העיר בית שמש היא עיר מרתקת מאד, גם ברמה הארצית, התקשורת הארצית מתעניינת רבות בנעשה בעיר, ואותנו כתושבי העיר על אחת כמה וכמה שנושא כה חשוב של הכתרת ראש עיר ל-5 שנים ירתק אותנו. בסדרת הכתבות הללו אנו נשמש עבורכם כמורה נבוכים, ונעשה סדר בפאזל הכל כך מורכב שיגיע לפתחנו בעוד פחות משנה.

בגדול העיר בית שמש מתחלקת לציבורים שנעים בין מסורתיים מהקצה האחד, ועד לאלו שלא מצביעים מהקצה השני, בתווך ישנם החרדים שמתחלקים ל-3 חלקים ספרדים, חסידים, ליטאים  (עם למעלה מ-3 מפלגות) והדתיים הלאומיים (גם הם עם מספר מפלגות), אין בבית שמש גוש חילוני שיכול לעבור את אחוז החסימה, ולכן הללו יצביעו או לסיעת הליכוד, או לסיעת ‘עיר מאוחדת’ בראשות ראה”ע ד”ר עליזה בלוך.

אמנם הסיעות שבתווך הם הסיפור האמיתי שיכריע את הכף ויקבע מי יהיה ראש העיר הבא, אלא שהסיפור שם  מורכב וגדול כגודל הדמיון. הסיעות החרדיות (60% בארצי) והדתיות הלאומיות (16.5% בארצי) הם לא מקשה אחת, אלא עשויות כגלדי בצל, ומצביעהם על אחת כמה, הללו אחוזי תזזית, שמשנים דעתם 3 פעמים ביום, ושלוחיהם מסוכסכים האחד עם השני, וכבר הספיקו לשכוח על מה.

הנושא הבוער הוא כבר מזמן לא ענייני הדת כאן בעיר, תשאלו את תושביה החרדים של רמת בית ה’, הללו מתפללים במקומות לא ראויים, ומלבד חבר מועצה אחד או שניים אין מישהו שבאמת דואג להם, למרות שעל דבר כזה יוצאים מהקואליציה, הדבר האמיתי שבוער ומעניין את חברי המועצה הוא תקציבים והקצאות (כסף בלע”ז), על זה הם מוכנים להפיל הרים או להעפיל להרים. בסופו של יום נוצר מצב שקהילות מסויימות הולכות עם מועמד מסויים שלו הם חבים “תודה”, ואם עד עכשיו המחנות היו מחולקות לקוביות קוביות, עכשיו הקוביות נהיו כל כך רבות וקטנות שכולם הפכו לדייסה אחת גדולה.

בדייסה הגדולה הזו תהא קהילה חשובה אשר תהא, אם לא יהיה לה “נציג”, דינה להישאר ללא הקצאה, לא מאמינים? תשאלו את קהילת ‘הפרושים’ ברמה ג’2, קהילה חשובה שתורמת רבות לעיר בית שמש במובנים רבים, נותרה ללא הקצאה.

מחנוכה מתחילה רשמית שנת הבחירות, שנה שבה לא יתקיימו ישיבות ועדת ההקצאות, ולכן נותרה ישיבת ועדת ההקצאות האחרונה עד הבחירות.

בשנה הזו יתפנו כל צדיקי העיר רק בדבר אחד, בפוליטיקה ובחשבונות, אנו במערכת ‘מיטב – רווח הפקות’ סיקרנו את ארבעת השנים האחרונות מידי יום, אין יום אחד שלא צילמנו, לא תיעדנו ולא רשמנו את המתרחש בעיר באותו יום.

כל אחד שיציג בפני הציבור מצג שווא, אנו נעמוד בפרץ ונוכיח לכם הקוראים את האמת לאמיתה. אנו נוכיח מי באמת דאג לציבור בבית שמש ומי דילג, מי נח ומי יגע, מי ענה וטיפל בפניות הציבור ברמה האישית ומי בחר שלא לענות, מי דאג לבנות שישבו בבית חצי שנה ללא מוסד וללא מקום לימודים, ומי בחר להיות ‘מיסטר קלין’ ולהישאר נקי, הרי לריב עם המנהלות הטהורות לא בא בחשבון.

ובעיקר נביא בפניכם את העובדות מי דאג למקורביו ומי דאג לכולם.

הרב משה אבוטבול מנשק את ידיו של נשיא חכמי מועצת גדולי התורה חכם שלום כהן זצוק"ל

נשוב לשאלה שלשמה התכנסנו מי יהיו המועמדים לראשות העיר בבחירות הקרובות. על מנת לעשות סדר בדברים אנו נדרשים בראש ובראשונה לענות על שאלת השאלות, האם חה”כ וראש העיר לשעבר הרב משה אבוטבול יגיש מועמדות לראשות העיר בבחירות הקרובות?

אם התשובה לשאלה הזו תהיה חיובית, היא תשלול הצהרות רבות של אנשים המשחקים בנדמה לי, ומתכוונים להגיש מועמדות לראשות העיר, ולכן הקדשנו את הפרק הראשון למועמד חה”כ הרב משה אבוטבול.

למיטב ידיעתינו הוא עדיין לא החליט אם הוא רץ או לא, וגם יו”ר סיעת ש”ס הרב אריה דרעי לא החליט, הוא עסוק עד מעל לראש בהרכבת הממשלה החדשה. אך אנו בטוחים כי הדבר הראשון שיונח על שולחנו של דרעי מיד לאחר הקמת הממשלה הוא נושא מועמדותו של הרב אבוטבול לראשות העיר בית שמש. ע”פ מה ששמענו חבר הכנסת חיים ביטון ינסה להניא את דרעי מ”לשחרר” את אבוטבול מהכנסת, ביטון יעדיף שהמועמד לראשות העיר מטעם ש”ס יהיה לא אחר מהמשנה לראש העיר הרב יצחק אלמליח. אבל בש”ס נכון להיום יש רק דעה אחת שקובעת והיא ד‘עת ר‘בינו ע‘ובדיה י‘וסף.

המשנה לראש העיר הרב יצחק אלמליח מקורב לחה"כ הרב חיים ביטון

אין נביא בעירו

בסדרת הכתבות שיתפרסמו בעיתון ‘מיטב’ בחודשים הקרובים ננסה לנתח את הכדאיות יחד עם הסיכויים של אותו מועמד להגיש מועמדות לראשות העיר.

בכל עיר ישנם מאות אנשים אשר בסתר ליבם חושבים כי הם מתאימים לכהן כראש העיר, ורק הם אלו אשר יכולים לגאול את העיר מכל תחלואיה ומצוקותיה.

חסר להם רק דבר אחד קטן, מישהו שיפקח את מוחו ויראה לנגד עיניו את המגה כשרון המסתובב ביננו, הם מחפשים נביא אשר ינסוך עליהם את שמן המלוכה, אך לצערם הרב, אין נביא בעירם. בסופו של דבר הם אינם מגישים מועמדות לראשות העיר, וללא ספק ההפסד כולו שלנו (וטוב שכך), אלא שעל הדרך הם עשו המון רעש וצלצולים, ובזבזו לנו המון אנרגיה לכן אנו נשתדל כבר מהיום לסנן את אותם הרעשים, ונביא בפניכם רק את המועמדים בעלי הסיכויים שיכולים לגרוף 25% מקולות הבוחרים ומעלה.

גם בבית שמש ישנם רבים שרוצים לרוץ לראשות העיר, חלקם אפילו ללא הכישורים המינימלים הנדרשים בשביל לכהן כראש ועד בית, לכן לפני שאנו מתייגעים בשאלה מי יהיה ראש העיר הבא, עלינו לדעת מי יהיו המועמדים לראשות העיר, או אז כל הקטנים לא ידברו עוד על הגשת מועמדות לראשות העיר.

אבוטבול משנה את המפה

בבואנו לנתח את הסוגייא מי יהיה ראש העיר הבא, לא נוכל לדלג על שאלת המפתח “האם אבוטבול ירוץ לראשות העיר”.

כיום בבית שמש הוא המועמד היחיד שיכול לשנות את תמונת מפת המועמדים כולה בעיר. והיה והוא יחליט (או יחליטו בשבילו) כי הוא רץ לראשות העיר, מועמדים רבים שחושבים להגיש מועמדות לראשות העיר יוותרו על התענוג ולא ינסו להתחרות בשועל הפוליטי הוותיק.

יתכן וגם סיעת דגל התורה המתקשה למצוא מועמד אחד המוסכם על כולם, תוותר על התענוג ותתמוך בחה”כ הרב משה אבוטבול, למרות שהבטחתו של חה”כ הרב משה גפני כי בבחירות הקרובות דגל התורה תציג מועמד משלה לראשות העיר עדיין תלויה ועומדת, (בגליון 26 הרחבנו במועמד שככל הנראה מועדף עליו והוא הרב שמואל גרינברג).

ממתין למוצא פיו: הרב משה אבוטבול עם הרב יצחק אלמליח

מדד הרצון

הרב משה אבוטבול כיהן בבית שמש כראש עיר במשך 10 שנים, בהם פרחה שממת הנדל”ן שהיתה תקועה בידי קודמו, דני וקנין. הוא ללא ספק עשה הרבה דברים טובים. מאידך הוא זכה גם לקיטונות של ביקורות על כך שלא ככה בונים שכונות, העיר לא יפה, וגם לא נקייה, חכם שלום כהן זצוק”ל כעס נורא בזמנו ואמר איך יש כאלו שלא נשמעים לגדולי ישראל ורוצים לבחור בבלוך רק כי העיר לא נקייה, טפו עליהם. גם זה לא עזר.

חה”כ אבוטבול יודע את הדברים הללו, והוא לא יגיש מועמדות אלא אם כן כל הרבנים יתמכו בו, וסיכוייו לנצח בבחירות יהיה באופן וודאי. (על סיכוייו לנצח נרחיב בהמשך).

שאלת הכדאיות

בבסיס השאלה האם הוא יגיש מועמדות, ניצבת שאלה יותר גדולה, מה עדיף להיות, חבר כנסת או ראש עיר?

עוד בשחר ילדותי היה נדמה לי כי מושא שאיפותיו של כל פוליטיקאי הוא לכהן ביום מן הימים כחבר כנסת. כשהפכתי לאיש כבר יכולתי לשמוע לחשושים שמשרת כהונת חבר כנסת אינה פסגת חלומותיו של כל פוליטיקאי, או אז התברר לי מה ששגור בפי כל, כי על מנת לגרד את הפסגה הפוליטית עליך לכהן כראש עיר.

ראש עיר שאלתי? אמרו לי כן, לראש עיר יש כח כמעט בלתי מוגבל, להדיח ראש עיר מכהן מתפקידו יותר קשה מאשר להדיח ראש ממשלה מכהן, מה גם שכראש עיר יומך מלא בעשייה.

התאוריה הזו קבלה משנה תוקף כאשר יצא החוק האוסר על חבר כנסת לכהן במשרה ציבורית נוספת. הימים הם שלהי שנות ה-90, מר אהוד אולמרט כיהן במקביל כחבר כנסת מטעם סיעת הליכוד וכראש עיריית ירושלים במשך 5 שנים (1993-1998), כשלאחריהם הוא נבחר לכהונה נוספת בת 5 שנים.

בזמן ההוא יצא החוק עליו דיברנו קודם, וכעת היה עליו לבחור על מה הוא מוותר על משרת הח”כ או על משרת ראש העיר. אולמרט החליט בסופו של דבר לוותר על משרת הח”כ לטובת משרת ראש העיר.

5 שנים מאוחר יותר (2003) בתום כהונתו השניה בעיריית ירושלים הוא התפטר מראשות העיר לטובת הכנסת. פיצול אישיות? ממש לא, אולמרט קיבל הבטחה מראש הממשלה דאז אריאל שרון שהוא יקבל לידיו את תפקיד מ”מ ראש הממשלה, משם כבר היה לו קרש קפיצה מצויין לראשות הממשלה והשאר היסטוריה.

האמור מכאן הוא כי משרת ח”כ היא טובה כל עוד זו משמשת עבורך כמקפצה למשרת שר, אך אם סיכוייך לכהן כשר נמוכים, משרת ‘ראש עיר’ עדיפה יותר בעשרות מונים ממשרת חבר כנסת.

אם נאמר את האמת המצב כיום מבחינתו של הרב אבוטבול הוא לא מצב נוח, שהרי הוא לא בא לכנסת על מנת לחמם את עור הצבי אלא לכהן כשר, בפרט אחרי הסקרים שנערכו לאחרונה שבהם הוא  נבחר לח”כ החרוץ ביותר.

כחבר כנסת אין לו עצמאות פוליטית, שהרי אומרים לו איך להצביע, בעד, או נגד. בודדים הם חברי הכנסת אשר באמת משפיעים על החברה הישראלית. לעומת זאת בעת שכיהן כראש עיר הוא בוודאי הרגיש כמו ראש ממשלה קטן של בית שמש, סמכויותיו של ראש עיר ארוכות מארץ מדה, רחבות הם מני ים, הוא יכול לקדם ולהוביל מהלכים במגוון תחומים, כגון: חינוך, בנייה, רווחה, תרבות, שיפור פני העיר ועוד. התקציבים הופכים אותו לבעל עוצמה, ומעניקים לו יכולות אינסופיות (כמעט).

בכנסת? כל הזמן רצות המחשבות איך להופיע יותר טוב בתקשורת כדי שדרעי יקדם אותו ממקום 8 למקום למקום 7 או 6. רוב התכנונים כח”כ הם לטווח הקצר בזמן שראש עיר מתכנן את תוכניותיו לטווח הארוך.

אבוטבול הוא איש ביצוע שאוהב לרדת אל העם ולהתחכך עם הציבור, ללא ספק מקומו בעירייה ולא בכנסת (אלא אם כן הוא ימונה לשר).

היתרון שעומד לרשותו הוא שהוא יכול לנסות את מזלו ולהיות ראש עיר ללא פרישה מהכנסת, ובאם יבחר לראשות העיר, אזי יפרוש מהכנסת, אחרת הוא ישאר בכנסת.

הבעיה היא שאם הוא חוזר לכאן, סביר להניח כי לעולם הוא לא יכהן כשר, עדיף מבחינתו להשאר על הגלגל ולהמתין בסבלנות מספר שנים, שלאחריהם אנו סמוכים ובטוחים כי הוא יגיע למשרת שר ומשם לתפקידים נוספים, האפשרות הפחות טובה מבחינתו היא לחזור לזירה המוניציפלית ולמצוא את עצמו רב עם ההוא ועם ההם, וכל זב חוטם ישרבט בכל מיני אמצעים דיגיטליים את כל העולה על רוחו. הוא מודע לכך שהזמנים השתנו, וחיי ראש העיר הם כלל לא קלים, וקשים לאין ערוך יותר מאי פעם.

מלבד סיפורו המיוחד של אולמרט שכיהן בכנסת, ולאחר מכן עבר לכהן כראש עיר, ושוב חזר לכהן בכנסת, ישנם סיפורים נוספים שמהם ניתן ללמוד כי מי שהלך לכנסת בסופו של דבר התקדם לתפקידי מפתח כאלה ואחרים ולא שב יותר לזירה המוניציפלית, למרות שהם מצהירים בריש גלי כי תפקידו של ראש עיר הוא עדיף על תפקיד חבר כנסת.

הסיפור הראשון הוא של יעל גרמן (75), גרמן כיהנה כראש עיריית הרצליה במשך 15 שנה, שלאחריהם היא עברה לכנסת שם כיהנה 7 שנים, שנתיים מהם כשרת הבריאות בממשלת נתניהו. לאחר מכן היא קבלה את תפקיד שגרירת ישראל בצרפת.

לדבריה של גרמן כראש עיר יש לך את היכולת הגדולה ביותר לשנות, מאחר ויש בידך סמכויות גדולות, בנוסף יש לך אורך רוח של 5 שנים בהם אתה יכול לתכנן ולבצע, ואז סכוייך טובים להיבחר שוב. משרת ראש עיר קורצת לאנשים שרוצים באמת להשפיע.

כחבר כנסת אתה יכול לחוקק חוקים, אבל אתה לא יכול לתכנן פארק, לגייס מקורות כספיים, לבצע וגם לגזור את הסרט.

למועמדים רבים שרוצים להיבחר לראשות העיר אני אומרת, אם אתה מרגיש שזה בוער בך ויש לך חזון שאתה רוצה לממש, לך על זה. אבל דע לך שהסיכויים נמוכים, מאחר וישנם מועמדים רבים. קמפיין לראשות עיר מתחיל במאות אלפים ונגמר במיליונים. עדיף שלא תהיה תלוי בבעלי הון ובקבלנים, שמחר יבקשו תמורה לתרומה”.

דוגמה נוספת היא של מאיר כהן (67), הוא כיהן במשך 10 שנים כראש עיריית דימונה, ו-10 שנים בכנסת, 3 וחצי מהם כשר.

לדברי כהן אין שום ספק שבתפקיד ראש עיר יש עוצמה יותר גדולה מזה של חבר כנסת, כראש עיר אתה חולש על מאות עובדים, על תקציבי עתק, ועל כל מערכות החיים בעירך. כל ראש עיר מקבל מאות החלטות ביום בניגוד לחבר כנסת שיושב בוועדה, ותלוי בהסכמות כאלה ואחרות. כראש עיר אומר כהן אתה מסמן מטרות, ויכול להשיגן אחת אחרי השנייה.

האמת היא שאין חכם כבעל הנסיון, ואם גרמן וכהן אומרים שמשרת ראש עיר עדיפה על ח”כ, הם יודעים מה שהם אומרים, אך בפועל מאז שהם התיישבו על עור הצבי הם לא שבו לכס ראש העיר.

כך גם הדעת נותנת כשאתה ח”כ אתה מופיע בזירה האמיתית תקשורת הארצית, אך כשאתה ראש עיר אתה מופיע רוב הפעמים רק בתקשורת המקומית.

הרב משה אבוטבול: "התלבטות אמיתית".

ההתלבטות

חה”כ אבוטבול רואה נכוחה את כל האמור לעיל ומה הוא חושב לעצמו? אין ספק שבכנסת הוא פעל רבות למען השבת, הוא חיזק את ידיהם הרפות של הנחשלים והנחלשים, הפופולריות שלו עלתה וגם האהדה כלפיו בעיר בית שמש ובארץ כולה, אם הוא יחזור לבית שמש, הוא ירד מהתקשורת הארצית הישר אל תוככי התקשורת הארסית שלא היתה כאן בעת בה הוא כיהן כראש עיר.

הוא יחטוף קיטונות של גידופים מכל קהילה שלא תקבל הקצאה כלבבה, גבאי הקהילות ידבקו אליו כמו דבורים לדבש, הוא ינסה להדוף אותם בנימוס, אבל הגבאי יאמר לו אני המשב”כ של ההוא… לא היית רוצה להתעסק איתו, או איתי… הרי חפץ חיים אתה. הוא עוד יתגעגע לכנסת.

אם בכל זאת הוא יחליט כי הוא חלק אִינְהֶרֶנְטִי מבית שמש וכאן מקומו, הוא יחסר מאד ליו”ר ש”ס הרב אריה דרעי. כאשר דרעי מחפש לשלוח מישהו בעל לשון חדה שלא לומר מחודדת שיופיע מעל במה תקשורתית השם הראשון שחולף במוחו הוא הרב משה אבוטבול. אבוטבול ניחן גם במתק שפתיים, והוא זה שילך וינחם משפחות ששכלו את יקירהם, הוא יפשר ויגשר ויאחה את הקרעים, לכן לא בטוח שדרעי ישחרר אותו כל כך בקלות.

 

קרני הדילמה

אלא שאבוטבול מרגיש שהוא צריך הרבה יותר, וכשהוא לא יקבל את משרת השר כאן ועכשיו, הוא יעדיף לחזור אל הישן והמוכר.

אבוטבול לא יקבל החלטה כלאחר יד, הוא יקרא את המפה, ולפי המפה הוא נכנס לוואקום שיצרו קרני הדילמה, שהרי מבין כל החלופות שיש בעיר הוא היחיד שיכול לאחד סביבו את כל הקהילות תחת מטרייה אחת ולקבל את ברכתם של כל רבני בית שמש.

אך האם זה יספיק? לא בטוח, אבוטבול מלומד נסיון, הוא מודע לקשיים שיהיו לו בדרך, ועל מנת לנצח בבחירות ולכבוש גם את היעד של החרדים שבשוליים, יהיה עליו להפעיל מנגנונים נוספים. כל עוד והוא לא יקבל 60% בסקרים (הפעם הוא ילך לחומרא שבחומרא) הוא לא יגיש מועמדות לראשות העיר, הוא כבר נכווה פעם אחת, הפסד נוסף כבר לא יהיה מכה קלה בכנף, הפסד כזה יהיה לו לרועץ, הוא יצא מהסיפור כשאוזניו מקטפות וגם בכנסת הבאה הוא לא יכהן. יש משפט יפה שאומר: “גמל הלך לבקש לו קרנים, אזנים שהיו לו גזזו ממנו”. לפעמים כדאי להסתפק במה שיש, מה גם שממשרת ח”כ הוא יכול להתקדם בבא היום ולכהן כשר, אם לא בקדנציה הזו, אז בקדנציה הבאה.

סיכוייו לנצח את המועמדת ראה”ע ד”ר עליזה בלוך עדיין לא ברורים, כולנו זוכרים את הבחירות האחרונות שלרובם היה ברור כי הוא לוקח אותם בהליכה, משכך הוא אפילו לא השקיע כפי שנדרש בקמפיין מקצועי, חלק מאנשי הקמפיין היו חובבנים במקרה הטוב, ובערבו של יום הוא הפסיד את הבחירות בקולות בודדים לראש העיר הנוכחית ד”ר עליזה בלוך, שרבים שלא הכירו אותה קודם לכן, ואעפ”כ הצביעו עבורה כאות מחאה “רק לא אבוטבול”, אנשים רבים מאסו בנד”לניסטים והמאכרים שהיו מסתובבים במסדרונות העירייה, הוא אמנם לא ידע מכלום ולא נדבק בו רבב, אבל בהם נדבק גם נדבק, חלקם הפכו לרבב בעצמם. לכן הפעם הוא יצטרך לשנות את התדמית הזו, ולארגן מסביבו אנשים שהכסף והנדל”ן פחות מעניין אותם.

הרב משה אבוטבול מחשב מסלול מחדש.

סיכום הדברים

עדינו העצני

היום הרב אבוטבול מכהן כח”כ מאד מצליח, הוא נחשב לחבר כנסת מאד מיוחד, לכזה שהוא “ספרא וסייפא”, “זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב”. הוא נקרא בפי כל ‘עדינו העצני’ כאשר הוא מעדן את עצמו כתולעת מחד, ומאידך הוא יודע להיות קשה כעץ. זהו מצרך מאד חשוב במרכיב הזה שנקרא פוליטיקאי משופשף, התכונה הזו נמצאת בידי יחידי סגולה בלבד.

המסירות שלו יחד עם ההתמדה, כושר הדיבור וההתחבבות על האנשים מחד, ומאידך הוא שועל פוליטי לא קטן ימצבו אותו בעוד מספר שנים כשר.

 

ההימור

יש ביטוי שאומר טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ, כיום לאבוטבול אין שום ציפור ביד, אבל העצים מלאים בציפורים, כנראה גם יותר מהעלים.

ניצבים בפניו כיום מספר דלתות פתוחות שכל אחת מהם מובילה אל הלא נודע, קוראים לזה צרות של עשירים…

כל טעות קטנה היום, עלולה לעלות לו בעתיד ביוקר, אם הוא ירוץ לראשות העיר ויפסיד, בבחירות הבאות לכנסת הוא ימצא עצמו יושב ולומד מבקר ועד ליל ב’ממזרח שמש’ (אין כמו ללמוד תורה).

והיה ויזכה בבחירות לראשות העיר, הוא עלול לפספס את משרת חייו, שר במדינת ישראל.

והיה והוא לא ירוץ לראשות העיר, הוא עלול למצוא את עצמו ח”כ מן המניין ללא תוחלת, וזו תהיה הקדנציה האחרונה שלו כח”כ, לא זאת אף זאת, סיכוייו להיבחר בעוד חמש שנים לראשות העיר יהיו קטנים יותר.

השאלה מה יחליט אבוטבול אינה מעסיקה רק אותו אלא את כל הקשת הפוליטית כולה, אנו מאמינים כי בחודש הקרוב לאחר כינון הממשלה החדשה הערפל מעט יתפזר, ונוכל לדעת האם חה”כ הרב משה אבוטבול יגיש מועמדות לראשות העיר או לאו.

תשובה שלילית תשתול אינספור פטריות (חלקם כנראה רעילות) שיצוצו וירוצו, מנגד, תשובה חיובית תגרום לאנשים רבים לחשב את מסלולם מחדש, כולל חה”כ הרב משה גפני, חה”כ הרב יצחק גולדגונפף ועוד.

השאר תגובה

כתבות אחרונות