כך הפכה השכונה שיועדה למגזר הכללי למוקד של מאבק אידיאולוגי עמוק, החל מהסכמי העבר ועד השליטה במוסדות הציבור החדשים והפצת תכנים אנטי-ציוניים בשטח.
מהרגע שבו הונחו היסודות לשכונת נווה שמיר, היא סומנה כפרויקט הדגל של המגזר הכללי בבית שמש. הסכמים שנחתמו מול ראש העיר לשעבר וחה"כ משה אבוטבול הבטיחו כי השכונה תישמר כאי של שפיות חילונית וציונית בעיר. אולם, גורם בכיר לשעבר במערכת חושף כעת כי מאחורי הקלעים נרקם מהלך הפוך לחלוטין.
לדבריו, החתימה על ההסכמים מול המגזר הכללי לא הייתה אלא תרגיל הונאה מתוחכם. המטרה האסטרטגית הייתה לאפשר את הבנייה המסיבית בשאר חלקי העיר – רמה ג'1 ו-2, המע"ר, רמת אברהם ורמה ד' – עבור המגזר החרדי, תוך הקרבת נווה שמיר כ"עלה תאנה" זמני. מי שהוביל את המהלך הוא חבר מועצת העיר לשעבר חיים זמורה, ועל פי העדויות גם דמות רבנית מרמה א', שסימנה את השכונה כיעד לכיבוש.
התמונה מתבהרת בימים אלו סביב סוגיית הבריכה העירונית. המבנה, שעבורו הניח השר גלנט את אבן הפינה כסמל למיזם לכלל הציבור, הפך למוקד סכסוך. על פי התכנונים המסתמנים, המתקן יוקצה באופן בלעדי למגזר החרדי, ללא מתן מענה ולו לשעה אחת לציבור החילוני. כל זאת קורה בעידודו של ראש העיר שמוליק גרינברג שאמר בפה מלא בזמנו כי בית שמש היא עיר של כבוד, והשכונה נווה שמיר תהיה בעלת אופי למגזר הכללי. גורמים המכירים את המהלכים בשטח טוענים כי הכוונה היא להזרים לבריכה אוכלוסיות קיצוניות מרמה ב' ומחפציבה, במטרה ליצור מרחב עוין שיבריח את תושבי השכונה החילוניים, הדתיים לאומיים ואפילו את החרדים המודרניים.
במקביל, הרחובות בנווה שמיר מתמלאים בימים האחרונים במדבקות שעליהן נכתב בבוטות: "הציונות אסון לעם ישראל". המדבקות הללו נתלו בכל פינה, מגינות המשחקים הציבוריות ועד עמודי תאורה ומעליות בנייני המגורים. מדובר בהסלמה במסע ההפחדה שמטרתו להבהיר לתושבים מי בעל הבית האמיתי.
בעוד התושבים הציוניים עסוקים בשגרת יומם ובעבודה, המדביקים מנצלים את הזמן העומד לרשותם כדי להעמיק את השליטה בשטח. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא האם הציבור הזה יוכל לעמוד מול הכוחות הפועלים, במיוחד כאשר בתוך מוסדות העירייה יש מי שמסייע למגמה זו ומעניק לה רוח גבית. הניצחון במערכה הזו רחוק מלהיות מוכרע, אך השטח בוער.
