המוני בית ישראל קיימו את מנהג הכפרות מתוך תקווה כי בשר העופות יועבר למשפחות נזקקות אך תמונות עגומות מרחובות העיר בית שמש חושפות מציאות כאובה של תרנגולות שחוטות שהושלכו בביזיון על המדרכה.

בימים שקדמו ליום הכיפורים המוני בית ישראל קיימו בהתרגשות את מנהג הכפרות. רבים טרחו שילמו ממיטב כספם והקפידו על עריכת הכפרות בעופות מתוך אמונה זכה ותקווה כי בשר העופות יועבר בדיוק כפי שמורה ההלכה והמסורת למשפחות עניות ולנזקקים כדי להרבות זכויות לקראת יום הדין. ההבטחה ש"זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס לחיים טובים" שזורה בציפייה שעצם המצווה תפרנס משפחה רעבה ותעניק לה שולחן חג מכובד.

אולם המציאות בשטח בחלק ממוקדי הכפרות הציגה תמונה צורמת שקשה להשלים עמה. במקום שינוע מסודר לבתי תמחוי או למשחטות לצורך מריטה ניקוי ואריזה התגלו מראות קשים של ערימות תרנגולות שחוטות הזרוקות ברישול על יריעת פלסטיק וקרטונים ממש על המדרכה. העופות בשכונת רמת אברהם בבית שמש הוטלו זה על זה באזור ציבורי ופתוח לצד כביש עובר כשדם העופות אף הכתים את אבני המדרכה ויצר מפגע של ממש.

המראה הזה מעורר כאב גדול ולא בכדי. מעבר למפגע התברואתי הקשה במרחב הציבורי יש כאן זלזול מובהק בכוונת התורמים ומכשול לרבים. יהודי רוכש כפרה מתוך מטרה לעשות חסד ובפועל העופות מושלכים כאבן שאין לה הופכין. זוהי פגיעה ישירה בכוונת מצוות הצדקה ומעלה חשש כבד לאיסור בל תשחית. כיצד ייתכן שמוצר שאמור היה להאכיל משפחות עניות בערב החג סיים את דרכו כפסולת רחוב המבוזה לעין כל?

הביקורת אינה מופנית חלילה כלפי המנהג הקדוש והשורשי אלא כלפי אותם עסקנים ומפעילים שהתרשלו במלאכתם ולמעשה הכשילו את הציבור. הציבור שמוזיל מהונו למען הצדקה זכאי לדרוש שקיפות מלאה ממפעילי המוקדים. חובה עלינו כקהילה לוודא שהכסף והעופות שלנו אכן מגיעים ליעדם ולא הופכים לפסולת. הגיעה העת לדרוש אישור ברור מכל מפעיל מוקד כיצד ולאן בדיוק מועברים העופות וכאשר יש ספק ביכולת הלוגיסטית להעביר את העופות לעניים מוטב להעדיף את קיום המצווה המהודרת של פדיון כפרות בכסף שיועבר ישירות לידיהם של הנזקקים וישמח את ליבם.