הודעת דוברות העירייה מודה למהנדס היוצא גיא דוננפלד על שנתיים בתפקיד, אך מאחורי האיחולים עומדת עיר בשיא תנופת בנייה שנשארת ללא מהנדס קבוע ועם חשש כבד מוואקום ניהולי קריטי.

הודעות הדוברות היוצאות מלשכת ראש העיר שמוליק גרינברג וסגנו שמעון גולדברג עטופות כצפוי במילים חמות, תודות על "שיתוף פעולה פורה" ואיחולי הצלחה למהנדס העיר היוצא גיא דוננפלד. אלא שמאחורי הניסוחים הסטריליים על סיום תפקיד לאחר שנתיים וסלילת הדרך לתפקיד הבא, מבעבעת מציאות עירונית מורכבת הרבה יותר, בית שמש נמצאת בעיצומה של אחת מתקופות הפיתוח הסוערות בתולדותיה, ודווקא עכשיו היא נשארת ללא מהנדס קבוע בראש המערכת.

הפתרון הזמני שהוצג, העברת המושכות לסגנית המהנדס טל פאוקמן שתשמש כממלאת מקום הוא אקמול בלבד. עם כל הכבוד לכישוריה המקצועיים, תפקיד מהנדס העיר אינו מסתכם בשרטוט תוכניות או בבדיקת חזיתות. מהנדס עיר הוא השופט, הבלם והשוטר של המרחב הציבורי. הוא זה שאמור לעמוד כחומה בצורה מול לחצים פוליטיים, מול כיפופי ידיים של יזמים, ומול מכת עבירות הבנייה שמכרסמת בכל פינה בעיר.

כאשר מפקירים את עמדת המהנדס ומסתפקים במילוי מקום, המנצחים הגדולים הם אלו שיודעים לנצל את תקופת הדימדומים. בהיעדר יד מכוונת ותקיפה באגף ההנדסה, משתחרר לשטח מסר מסוכן, "איש הישר בעיניו יעשה". עבירות הבנייה, שכבר מזמן הפכו למכת מדינה מקומית, זוכות לרוח גבית. מרפסות נסגרות ללא היתר, חלוקת דירות נעשית במחשך, והפיקוח העירוני נותר ללא גיבוי מרכזי.

יש מי שבציניות יראו במצב הזה הזדמנות לייצר "שקט תעשייתי" ולהפוך את אגף ההנדסה למכונת חותמות בלתי עצמאית שמיישרת קו עם דרישות מגבוה. אך האמת היא שמדובר במתכון לאסון תכנוני לדורות. עיר בקצב גידול כזה אינה יכולה להרשות לעצמה לנהל את הבנייה שלה על "טייס אוטומטי" או תחת הנהלה זמנית.

תושבי בית שמש אינם סוג ב'. מגיעה להם מערכת תכנון חזקה, עצמאית ומקצועית שלא מתכופפת מול עסקנים או יזמים. הודעות הנימוסין של דוברות העירייה לא יוכלו להסתיר את המציאות בשטח, כל יום שחולף ללא מכרז מהיר ומינוי מהנדס עיר במשרה מלאה, הוא יום נוסף שבו העתיד של בית שמש מופקר.