ראש העיר שמוליק גרינברג נפגש אמש עם תושבי שכונת נווה שמיר בבית הספר צבר, אך הלהבות בערו: התושבים דורשים לקיים הבטחות אל נוכח הבטחות מהעבר שטרם קוימו, ספקות לגבי הנתונים שהוצגו ותחושת התמרמרות כללית – האם נותר עוד אמון ותקווה?
תושבי שכונת נווה שמיר, שהחלה להתאכלס לפני שלוש שנים ועדיין נמצאת בשלבי בנייה, חוו אתמול ערב סוער ומלא "אמוציות" (כלשונו של ראש העיר שמוליק גרינברג), כשראש העיר ובכירי העירייה הגיעו לשוחח עמם על מכלול הבעיות הקשות בשכונה. הציבור, כצפוי, הגיע טעון, והתוצאה היא שורה של הבטחות שנזרקו לאוויר, אך עם ספקות כבדים בקרב התושבים לגבי מימושן.
דניאל שור, נציג איגוד הוועדים, סיכם את התחושה בסוף הערב: "נסכם ונאמר שפוזרו הבטחות, אך גם בבחירות ראש העיר פיזר הבטחות אודות בניית הקאנטרי והמתנ"ס, הבטחות שלמרבה הצער לא קויימו".
הקהל דרש תשובות – וקיבל עוד זמן
האווירה המתוחה הורגשה כבר בתחילת האירוע, מה שהוביל את ראש העיר להקצות את רשות הדיבור לתושבים תחילה. הזמן שהוקצב להם התארך מעבר למתוכנן – עובדה שמדברת כשלעצמה על עומק המצוקה והיקף הבעיות בשכונה צעירה. המצגת המפורטת שהכינה העירייה, ושהייתה אמורה להציג פתרונות, הוצגה חלקית בלבד – ככל הנראה בשל אותן "אמוציות" גואות.
ה"הישג" של הגנים – וזעם התושבים
ראש העיר גרינברג מיהר לשבח את בניית הגנים המעטים שהעירייה בנתה השנה בשכונה, תוך שהוא מדגיש כי הפרויקט בוצע במהירות שיא של ארבעה חודשים. אלא שגם ה"הישג" הזה נתקל בביקורת חריפה: "מי צריך בנייה ב-4 חודשים? תתחילו מעכשיו לבנות את הכיתות של שנה הבאה!", זעקו התושבים, והוסיפו כי אף בגנים שבנייתם הסתיימה בחופזה, כבר ישנן בעיות. הדרישה הברורה היא לתכנון מוקדם וארוך טווח, ולא לכיבוי שריפות של הרגע האחרון.
הקאנטרי והשאלה המטרידה: ממה חושש ראש העיר?
אחת הנקודות המרכזיות שעלו היא נושא הקאנטרי, להזכירכם הנחת אבן הפינה נערכה לפני שבע שנים. ראש העיר הבטיח שוב כי המתחם יהיה מוכן "בעוד שנה", אותה תשובה ששמעו התושבים ממנו גם לפני שנה. מעבר לעיכוב הבלתי נתפס, עלתה שאלת הסטטוס של הבריכה: האם היא תהיה מעורבת? ראש העיר בחר להתחמק מתשובה ישירה.
נווה שמיר היא שכונה מעורבת, וההיגיון הבריא מחייב פתרון שישרת את כלל האוכלוסייה, באמצעות חלוקת שעות – מעורב, נשים וגברים. השאלה שנותרה מרחפת בחלל היא: "האם יש עסקונה שלוחצת אותו"? התחמקותו של ראש העיר מעידה, לכאורה, כי הפתרון המקצועי והרצוי לתושבים נדחק מפני שיקולים פוליטיים או דתיים צרים. גם לגבי המתנ"ס, שאינו מתקדם זמן רב, נשמעה הבטחה דומה כי יושלם בתוך שנה.
"שקר!": הרשויות והתושבים במסלולי התנגשות
השיא של חוסר האמון נרשם בדיון על פינוי האשפה: התושבים טענו כי הפחים מפונים רק פעמיים בשבוע. יו"ר מינהל תפעול עינבר קשת אמרה כי הפינוי מתבצע שלוש פעמים בשבוע. בתגובה, התושבים קראו בקול רם: "שקר!" התרעומת הגיעה לשיא כשנאמר כי שטיפת הפחים מתבצעים מידי יום חמישי – כאשר בפועל לא קורה דבר, נתון ששוב זכה לקריאות "שקר!" מפי התושבים.
נתונים סותרים אלה, על נושא בסיסי כמו היגיינה וניקיון, מטילים צל כבד על אמינות הנתונים המוצגים על ידי העירייה ומעמיקים את תחושת הזלזול בתושבים.
פלונטר התחבורה והמרכז המסחרי
גם מצב התחבורה בשכונה הוגדר על ידי התושבים כ"תחבורה גרועה", וראש העיר מילא אותם שוב בהבטחות לשיפור.
לסיום, הועלתה סוגיית המרכז המסחרי, העתיד להיבנות בכניסה לרחוב האחים, סמוך לבתי הספר. מדובר במיקום בעייתי מבחינת חנייה, בזמן שהעירייה הבטיחה לבנות חניון ליד בתי הספר. כאן עולה שאלה תכנונית חמורה: "מי תכנן שבונים בתי ספר בלי חניות?", ושאלה גדולה יותר: "מי בונה בתי ספר בכניסה לשכונה?" לא פלא שמידי בקר ישנם פקקים גדולים בכניסה לשכונה אמנם הבנייה החלה תחת השלטון הקודם, אך העיסוק המתמשך בכישלונות העבר אינו פותר את הבעיות של ההווה.
לסיכום: ערב המפגש בנווה שמיר חשף פער עצום בין ההצהרות וההבטחות של העירייה לבין המציאות היומיומית והתחושות הקשות בשטח. התושבים הציגו תמונה של הזנחה, תכנון לקוי וחוסר אמינות בנתונים. ראש העיר והבכירים יצאו מהאירוע עם רשימה ארוכה של הבטחות "תוך שנה" ו"במהירות שיא", אך הציבור מפקפק: לאחר אי-קיום הבטחות עוד מתקופת הבחירות, האם מדובר שוב בהבטחות בחירות מוקדמות או שמא הפעם אכן נראה שינוי אמיתי בשכונה?
קרדיט תמונה: משה טובולסקי
