"אתה אוהב, אז עד הסוף. אם אתה חבר, אז עד הסוף. ואם אתה בצבא בקרבי, אז אתה עד הסוף שם ונותן הכל… זה מה שנקרא במילים גבוהות מסירות נפש, וזה בא לומר שאתה נותן מהגוף שלך, מהכוח שלך, מהכסף שלך, מהלב שלך למען מישהו או משהו אחר שהוא לא אתה!" – כך כתב אלירז פרץ ז"ל, ומילותיו מקבלות משמעות עמוקה בפעילותה של מכינת ידידיה בבית שמש.
המכינה ממשיכה בנתינה שלה ואומרת "הנני" לכל משימה. היום, יצאו חניכיה לנקות ולסדר שלושה מקלטים ברחוב הרצל, ולאחר מכן הצטרפו לאריזה וחלוקה יחד עם "גרעין יחד". כשנשאלו מאיפה הכוח לעבוד סביב השעון, ענו החניכות פה אחד: "הזכות היא שלנו, זו שליחות עצומה עבורנו".
כפי שסיכם אלירז פרץ ז"ל: "אנא אלי עשה אותי כלי לשליחותך".
זו הזדמנות מצוינת להודות לכל העוסקים במלאכת הקודש:
- יוסי גמליאל מנהל מחלקת נוער
- רינה הולנדר
- מוטי לייטנר
- תמי זוסמן
- איציק קניזו
- גילה רונן
- לקיאלאו בזזאו, מנהל התנדבות רשותי ורכז נוער
- לכל צוות החירום שתמיד שם למען תושבי בית שמש.
וכמובן, תודה ענקית למכינת ידידיה המדהימה והמרגשת, שבראשה עומד הרב יוחאי מימון. כל מחשבתם ופועלם מוקדשים לעשיית טוב לתושבי בית שמש ולעם ישראל.
אלירז פרץ
אלירז פרץ ז"ל היה קצין בצה"ל, רס"ן בחטיבת גולני, שנודע באישיותו המיוחדת, מנהיגותו הכריזמטית, וסיפור חייו המרתק והמעורר השראה.
הוא נפל בקרב ברצועת עזה בשנת 2010, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", כשהוא מפקד על פלוגה בגדוד 12 של גולני.
סיפור משפחתו של אלירז פרץ הוא חלק בלתי נפרד מזהותו ומורשתו:
- אלירז היה בנה של מרים פרץ, שהפכה לסמל לאומי של שכול, אמונה, וחוסן, וזכתה בפרס ישראל על מפעל חיים בשנת 2018.
- אחיו הבכור, אוריאל פרץ ז"ל, נהרג גם הוא בקרב בלבנון בשנת 1998.
אלירז גדל במשפחה שעלתה ממרוקו והתיישבה בגבעת זאב. הוא התחנך במוסדות דתיים-לאומיים והיה אדם מאמין מאוד, ששילב את עולמו הרוחני עם שירותו הצבאי והמקצועי. דבריו, כפי שציטטת בכתבה, משקפים את תפיסת עולמו – מחויבות עמוקה, מסירות נפש, ונתינה ללא גבולות למען הכלל.
מותו של אלירז, לצד מותו של אחיו אוריאל, הפך את משפחת פרץ לסמל לאובדן ולגבורה במדינת ישראל, ואת דמותו של אלירז – למודל של ערכים ציוניים, דתיים ואנושיים.
