חייו הכפולים והאפלים של מלך התקשורת החרדית, האיש שהפך למהמר כפייתי, השלה את כולם, וחי את החיים הטובים לבסוף הוא גילה את הייעוד האמיתי של חייו. סיפור מטלטל, סוחף ועוצר נשימה, של אדם שכל חייו התנקזו לבריחה מאירוע טראומטי נוראי שחווה בגיל 11 טראומה אותה קבר עד ליום שבו החליט ללכת לטיפול ולהוציא את עצמו מאפילה לאורה.

יעקב עמר יושב מולי בקליניקה המעוצבת והדיסקרטית שלו, הוא לבוש בקפידה, עם אנרגיה שקטה ומרוכזת בעיניים, איש שהיה רגיל לזרוח על במות תקשורת – היום זוהר משלווה פנימית.
"החיים שלי," הוא מתחיל, "היו מערבולת של שקרים ובריחה. ההימורים היו הפתרון המזויף שלי לכאב שפחדתי להכיר בו." המערבולת הזו החלה, כך גילה יעקב, רחוק מאוד מחדרי קזינו מפוארים או תחנות פייס צפופות. היא החלה בבני ברק האדוקה, ברחוב רשב"ם, בבית קפדני ומוקפד שבו כללים היו חוקים. עולם סגור ומוגן של החרדים המיינסטרים.

סודו של ילד

"בגיל 11, העולם המוגן הזה התרסק, התחלתי לאבד אמון בבני אדם" הוא משחזר בקול שקט, אך מהדהד.
הפגיעה שעבר מאדם חרדי מבוגר הייתה הרגע שבו יעקב הילד השתנה עד לבלי הכר. באותו רגע הוא איבד את קולו, איבד את יכולת התגובה. "קפאתי. פשוט קפאתי במקום. זו תגובה מאוד אופיינית. הגוף שלי סירב להגיב." הפגיעה נגמרה, אך הסוד אותו נשא בליבו שנים ארוכות נשאר עמוק בבטן. את הסוד הוא לא סיפר לאיש – לא להורים, לא לרב, לא לחבר. הסוד הפך למפלצת שגרה אצלו בלב.
מנקודה זו, הילד השתנה. יעקב הנורמטיבי הפך לנער סורר, "מאתגר". "בלילות לא ישנתי, הייתי מוקף בחרדות שלא ידעתי לתת להן שם. אבל מבחוץ, הייתי ילד שובר כלים. ההורים שלי, המורים, אף אחד לא הבין שמה שהם רואים כהתנהגות רעה, כעונש שמגיע לי, היה למעשה מנגנון הגנה, בריחה. הנפש שלי רצתה לצעוק, אז התחלתי למרוד."
התוצאה הייתה מסלול נדודים מייגע. הוא נזרק מישיבה לישיבה, נער מורכב שאף מסגרת לא הצליחה להכיל. המסלול המקורי, המצופה של תורה וקפדנות, נסדק. הילד, שכבר לא יכול היה למצוא שקט פנימי, חיפש ריגוש חיצוני שיכבה את הכאב התמידי והאשמה הנסתרת.

"הטראומה לא נעלמה, היא נשארה ושלטה בי.
היא אילצה אותי לחיות בתוך מערבולת של רגשות אשם וכישלון.
זה רק עניין של זמן עד שהיא תמצא את 'הפתרון המזויף' המושלם שלה,"

הזכייה הגדולה

הוריו המודאגים חשבו כי אם הוא יתחתן בגיל צעיר הוא יעלה מחדש על המסלול שיוביל אותו לחיים טובים שקטים ורגועים שהרי אשה, משפחה ודירה בודאי יעשו את מה שהישיבות לא הצליחו לעשות, קרי: לייצב את הנער ולהפוך אותו לאיש. וכך מצא יעקב את עצמו בגיל 17 וחצי תחת החופה.
הזוג הצעיר, קיבל מההורים דירה באשדוד, יעקב למד בכולל, עם מלגה זעומה של 800 שקלים לחודש בלבד.
אבל החיים המצומצמים לא התאימו לניצוץ הבוער בתוכו, הניצוץ שחיפש ריגוש שיכסה על הכאב. יעקב לא רצה לחיות בצמצום; חיי הרווחה קסמו לו יותר.
מול הכולל, עמדה תחנת "פייס". "היא הייתה שם כמו דלת יציאה מהכאב," אומר עמר. הוא החליט לנסות את מזלו בגירוד "חיש גד" אחד והמזל אכן האיר לו פנים.
הזכייה הראשונה האירה ביעקב את הניצוץ והסבה לו אושר עצום. 20,000 שקלים, סכום עתק בימים ההם, פי 25 ממשכורתו. "ברגע שזכיתי, חשבתי כי אני גאון פיננסי! אני לא צריך לחיות בעוני עם מילגה מצומצמת. אני יכול לחיות חיי רווחה.
הוא רץ הביתה, מתנשף כולו ומספר לאשתו: "זכיתי ב-20 אלף שקלים!" השמחה הייתה עצומה. מיד הזוג הצעיר החליט: יוצאים לחופשה מפנקת באילת, במלון הכי יקר. הם הגיעו לאילת, אכלו, בילו, עשו שופינג, והציגו כלפי כל העולם את משפחת הנובורישים החדשה. לקראת הערב, יעקב אמר לאשתו ברכות: "תעלי למלון, אני הולך להתפלל ערבית."
אשתו עלתה לחדר המפואר, עייפה ומרוצה, וממתינה לשובו של בעלה, אילת בלילה הייתה שקטה ומרגיעה עבורה, אך הדקות החלו להתארך. חצי שעה חלפה, שעה, היא החלה להיות מוטרדת. כמה זמן כבר יכולה לקחת תפילת ערבית?
היא אחזה בטלפון. היד היססה. לא יפה להפריע באמצע התפילה. אבל הדאגה גברה. היא חייגה. הטלפון של יעקב צלצל שוב ושוב, אך בצד השני לא היה מענה. "אולי הוא שם את הטלפון על שקט כדי לא להפריע למתפללים," ניסתה לשכנע את עצמה. החשש החל לנקר במוחה, אך היא מיד הסיתה את המחשבה ואמרה אני סתם מודאגת, הוא תיכף ישוב, אולי הוא פגש חבר ותיק ורצה לספר לו על הזכייה.
אבל יעקב כלל לא היה בבית הכנסת, הוא רץ אל עבר האשליה שגילה השבוע, 'מפעל הפייס' יעקב היה שקוע כולו בהימורים, נחוש בדעתו להכות שנית: "אם הרווחתי 20 אלף בפעם אחת, אין שום סיבה שלא אשכפל את ההצלחה ואפילו ארוויח פי כמה. אני עוד אצא מכאן מיליונר," שיכנע את עצמו בזעם פנימי. הוא היה נחוש להגיע לחדר ולספר לאשתו כי הוא זכה הפעם ב-50,000 שקלים, אבל זה לא קרה. יעקב הופיע בפתח החדר, שלב ורגוע כיאה לאחד שזכה ב-20,00 שקלים.
"איפה היית?" שאלה אשתו בדאגה מהולה בכעס. התירוץ כבר היה מוכן ושגור על לשונו: "היה מישהו שהיה צריך להגיד קדיש, הייתה לו אזכרה, הייתי חייב להשלים מניין, אחרי זה היה דברי תורה ולא היה נעים לי לצאת באמצע. והיא האמינה לו.
למחרת, הסיפור חזר על עצמו שוב. יעקב מתעכב, אשתו ממתינה, ובתרמילו הפעם תירוצים חדשים, ואף משכנעים יותר.
אשתו לא ידעה כי באותם הלילות, בעלה הפסיד 40,000 שקלים. אבל כלפי חוץ הוא שידר 'עסקים כרגיל', והמשיך לבזבז ללא חשבון כדי לשמר את מראית העין של "האיש שהרוויח 20 אלף שקל".
בסיום החופשה יעקב שלנו חזר לכולל ובכל פעם שרגש העצבות והכישלון פקד אותו הוא רץ להמר, ובכך הוא השתיק את הצער מההפסדים הכבדים שזה עתה חווה, בליבו הוא אמר תיכף יבואו הרווחים." אך הרווחים לא הגיעו. במקומם, הגיעו חובות ענק, ניצול כל מסגרות האשראי, ולקיחת הלוואות בנקאיות רק כדי לאפשר לו להמשיך את המרוץ אחרי "המכה הבאה". וכך מבלי שהרגיש, יעקב הפך למהמר כפייתי שחי חיים כפולים, חיים אפלים. כעת הוא סוחב בפנים שני סודות גדולים שאותם איש לא יודע.

לידה מחדש?

הימים חלפו יעקב המשיך במרוץ האובססיבי אחר "ההצלחה הבאה" שתגאל אותו מהחובות, תפיח בו רוח חיים, ואף תביא עמה תקוה חדשה אל עבר עתיד טוב יותר, עתיד של עצמאות ורווחה כלכלית.
ביום בהיר אחד שמחה גדולה פרצה בבית משפחת עמר, לזוג נולדה בת ראשונה, והם הפכו להורים. מעתה יעקב הוא אבא, וזו בהחלט הזדמנות להוריד מסך על העבר, ולהיוולד מחדש.
אלא שיעקב הרגיש כעת עול גדול על כתפיו, אם עד עכשיו הוא היה צריך לפרנס רק שתי נפשות, מעתה הוא צריך לדאוג למישהי נוספת, לתינוקת החדשה שזה עתה נולדה, היה ברור לו שמעתה ההוצאות רק ילכו ויגדלו, אל נוכח מצבם הכלכלי של משפחת עמר שרחוק מלהיות משביע רצון, יעקב שלנו נמצא בתוך מערבולת של חובות. הלחץ הגביר את הבריחה, וההתמכרות רק התעצמה." התינוקת הרכה הייתה אמורה להיות עוגן, אך הפכה לזרז לתוך התהום. וכך מידי חודש עמר רשם הפסדים של עשרות אלפי שקלים.
את פרנסתו הוא מצא דרך מסירת שיעורים לאסירים בבתי הסוהר. אולם, הגורל שוב שיחק בו משחק אכזרי, וכאורח פלא ממש ממול לכלא, עמד מרכז מסחרי, ובו – נקודת הפייס הכל כך אהובה על יעקב. "זה היה כמו קריקטורה שחורה" הוא מספר, "הייתי עוזב את האסירים כדי ללכת ולשבת בעצמי בתוך כלא של ההתמכרות, שם הייתי מכלה את משכורתי."
מהר מאוד הוא הבין שעל מנת לשרוד כלכלית הוא יאלץ לבקש את עזרתם של בני משפחתו. הללו נעתרו בחפץ לב, וכך הוא שרד עם מינוסים בבנק והלוואות חונקות שלעולם לא די להם.
היו אמנם פה ושם רגעי אושר, אך לא רבים ובטח לא גדולים. יעקב היה מרוויח בכפיות ומפסיד בדליים.
ומה עם אשתו אתם שואלים? היא לא יודעת מכלום, לא יודעת מהנעשה בבנקים ועוד יותר לא יודעת מה קורה עם בעלה, שנמצא עמוק עמוק בתוך עולם של התמכרות.

החשיכה שהאירה את הסוד

עד שיום אחד זה קרה, החשמל בבית משפחת עמר התנתק, ואשתו ששהתה לבדה בביתה חשבה שזו הפסקת חשמל כללית, היא פתחה את הדלת וראתה שבחדר מדרגות דולק האור, וגם אצל השכנות. היא התקשרה לחברת החשמל, ומהר מאד הבינה שבעלה ה"אמיד" לא שילם חשמל במשך שמונה חודשים רצופים.
מיד הכל התחבר לה לפאזל אחד שלם, היא לא התקשרה ליעקב אלא לבנק על מנת לברר מה מצב החשבון שם, התשובה של מנהל הבנק הותירה אותה עם פה פעור ולסת שמוטה: אין לכם אגורה שחוקה בבנק, רק חובות, הלוואות, ומסגרות כרטיסי אשראי שמנוצלות עד תומם, מחיובים חוזרים ונישנים של "מפעל הפייס". כאן היא הבינה שבעלה הוא מהר כפייתי.
היא נסעה בבהילות אל הוריה שגרים לא הרחק מבית הזוג וסיפרה להם על החדשות הטריות. תגובת אביה הייתה נחרצת, כזאת שלא משתמעת לשתי פנים: "פעם מהמר, תמיד מהמר, אין סיכוי שהוא יצא מזה, תארזי את חפצייך ותתגרשי ממנו."

הבית מתרסק

היא שבה מיד לביתה בפעם האחרונה, ארזה את מטלטליה והכניסה אותם לתוך מזוודות. יעקב חזר כהרגלו מ…. מפעל הפייס, וראה את אשתו יושבת בסלון עם המזוודות. לרגע אחד היה נדמה לו שהיא הכינה להם חופשה אקזוטית, אך מהר מאד הוא הבין כי החופשה היחידה שתצא לו מהמפגש איתה היא חופשה ממוסד הנישואין. היא הודיעה לו בקול חד וברור: "יעקב, אני יודעת הכל, אתה מהמר כפייתי. אני רוצה להתגרש ממך. בוא נעשה את זה יפה, בימים הקרובים נשב על הסכם."
לרגע אחד יעקב הרגיש שהשמים נפלו עליו, אך למישמע המילה "הסכם," אורו עיניו. הדירה תימכר, והכסף יחולק לשניים. הוא לא ראה את כאב הפרידה או את הרס המשפחה, כי מי שמכור לא רואה את המציאות כפי שהיא נשקפת מעיניו של אדם רגיל, הוא ראה מאות אלפי שקלים שיאפשרו לו להחזיר את ההלוואות וישיארו בידיו נתח מכובד לתדלק את ההימורים.

הזוג התגרש, הדירה נמכרה, וליעקב יש כעת 450 אלף שקלים בכיס ותיאבון גדול בלב. אם עד היום הוא הימר עם מצפון, כעת כשהוא ציפור דרור, גבולות ההימורים והכללים עליהם הוא שמר עד היום איבדו את תוקפם וכל הסכרים נפרצו.
יעקב הפך להיות כמו המהמרים הגדולים, הוא הפך לאורח קבוע בבתי קזינו, והימר ב"בטים" (הימורים על אירועים), על תוצאות ספורט, מזג האוויר, ואפילו על מספר ההרוגים בתאונות דרכים. הצורך בריגוש (בבריחה) היה כל כך גדול, והוא הלך על כל הקופה."
בתוך כשנה, יעקב איבד את כל כספו, הבנקים סירבו לאשר לו הלוואות נוספות, ואז מתוך ייאוש גמור וצורך להמשיך לתדלק את המחלה, הוא הפך לברוקר פיננסי; הוא טווה סיפורים על הצלחותיו הפיננסיות, ואנשים – כולל חברים ומכרים – האמינו ל"גאון הפיננסי" החדש והרעיפו עליו את מיטב חסכונותיהם.
"הכסף הזה," הוא אומר בכאב, "איפשר לי ללכת ולבקר בעוד ועוד בתי הימורים."

לאחר מספר חודשים, "הלקוחות" החלו להתקשר, ולהצר את צעדיו. הוא מצידו רכש פלאפון נוסף שמספרו נמסר רק לקרובי משפחתו ולמעגל חברים מצומצם ובכך נתן לפלאפון הישן לצלצל ולזמזם כאוות נפשו. הוא הסתגר בתוך בועה עם חיים כפולים ואפלים, ושמר על סודותיו בקנאות גמורה. הוא קורא לזה: "ארבע שנים של הרס עצמי".

העלייה הגדולה

מי שהסתכל על יעקב כלפי חוץ ראה אדם אמיד, שנוסע עם מכונית יוקרה וחי את החיים הטובים, אבל בתוכתוכו הוא לא רצה את החיים האלה, הוא רצה חיים שקטים, ללא שקרים, לא על אחרים וגם לא על עצמו. הוא יודע כי מה שיכול להחזיר אותו אל המסלול הוא הקמת משפחה חדשה.
וכך הוא הכיר אשה שראתה ביעקב איש תם, אדם אמיד שיודע ואוהב לחיות, הם בילו יחד במסעדות יוקרה, הקשר התפתח וכעבור מספר שבועות הוא הציע לה נישואין, היא נענתה בחפץ לב ושלחה את יהבה אל עבר האיש שהוא חלם להיות.
הזוג התחתן וקבע את משכנו בירושלים, יעקב הבטיח לעצמו: "לא עוד הימורים", אני לא אאכזב אשה נוספת ויהרוס את ביתי בשנית.
אבל חיי נישואים אינם דומים לחיי הרווקוות, הם דורשים כספים רבים, ושוב הלחץ הכלכלי חזר ביתר שאת, וכפי שניבא אבי אשתו הראשונה: פעם מהמר, תמיד מהמר.

לזוג נולדה בת, ויעקב מנסה לייצר הכנסה נוספת עם נתח מכובד, אך ללא הצלחה, הוא מאמין בכל ליבו שיבוא יום וזה יקרה. אשתו עדיין לא יודעת מכלום אבל היא מתחילה קצת להריח שמשהו פה לא מתנהל כשורה, אך היא מדחיקה ומדחיקה על מנת לשמור על הזוגיות.
אחריה נולד להם בן. את ברית המילה הם ערכו ברוב פאר והדר כיאה למעמדו של "איש עסקים מצליח", והאורחים ידעו לתגמל את הזוג במתנות יפות – מעטפות.
למחרת אשתו שאלה אותו מה נעשה עם הכסף שקיבלנו בברית? אולי נכניס לתוכנית חיסכון, אבל יעקב לא הגיב. השאלה הבאה היתה ישירה יותר, איפה הכסף? אך במקום לקבל תשובות היא קיבלה התחמקויות. כאן החשדנות שלה גברה, והיא החליטה לעקוב אחריו בשקט.
כישורי המעקב שלה עלו על כל דימיון והפתיעו אפילו אותה, כבר במעקב הראשון היא יכלה לסמן לעצמה ווי, המעקב נשא פרי כואב ומטלטל. היא ראתה אותו מגיע לצומת פת, מחנה את הרכב, נכנס לחנות פייס ושוהה שם זמן רב, היא רואה ומסריטה הכל.
כשיעקב מגיע בערב הביתה, לאחר עוד יום "עסקים", אשתו כבר ממתינה לו בסלון, ואמרה לו מיד: "יעקב אני יודעת הכל, אתה מהמר". יעקב באינסטינקט ששמור רק למי שכבר שמע את המשפט הזה בעבר חיפש את המזוודות, אך הם לא היו שם.
המשפט הבא שהיא אמרה הפתיע אותו, "אתה מהמר כפייתי, אתה צריך טיפול." יעקב התמלא אושר רגעי. "טיפול? מי צריך טיפול? מה שאני באמת צריך זה מאות אלפי שקלים וכמה שבועות של הימורים ואני הופך לאדם עשיר!" אבל אשתי כמובן שלא תבין אותי, לכן אני יסכים לטיפול, ובמקביל אמשיך בעסק אותו הקמתי לתפארת, עסק שיצעיד אותי לעתיד הורוד שאני כל כך מייחל לו.

יעקב כלפי חוץ הולך "לטיפול". הוא נפגש עם עו"ס, הוא עובר למידה בדימיון מודרך אצל פסיכולוגים, אך הוא לא שוכח את עיסוקו העיקרי, "הימורים". אשתו שידעה את האמת, המתינה בסבלנות כואבת.
באופן אירוני, דווקא בתקופת ההתמכרות הזו, החלה הצלחתו הציבורית הגדולה והוא הגיעה לעדנה מסויימת. הוא החל לעבוד כעוזר פרלמנטרי, ובשנת 2013 הוא זכה בתוכנית הריאליטי של רדיו 'קול ברמה' – "הדובר של המגזר החרדי". יעקב הפך לכוכב גדול, מעתה הוא מחוזר על ידי כל כלי התקשורת הארציים. הוא נבחר בזכות יכולות רטוריות מבריקות, מול מאות מתחרים במשך חודשים ארוכים. הוא היה בפסגת ההכרה הציבורית, מלך התקשורת של המגזר החרדי. אך אפילו יעקב עם החושים המחודדים שלו לא יכל לנחש את בואו של "היום השחור ביותר בחייו" והוא ממתין לו ממש מעבר לפינה.
עם האופוריה של הניצחון והתהילה, הביטחון העצמי שלו נסק לשמים ובצדק, אך כל ההצלחות הגדולות לא יכלו למנוע את בואו של היום השחור ההוא, יום אותו יעקב לא ישכח לעולם, יום שישאיר בליבו צלקת עמוקה, יום שיגרום לתפנית הגדולה ביותר של חייו.
יעקב הפסיד את סכום הכסף הגדול ביותר בחייו, סכום כסף גדול שכמוהו לא ידע עד אז, ובע"ה גם לא ידע לעולם, הוא הפסיד את כל כספי ההשקעה שלו ושל המשקיעים גם יחד, הכל קרס, הכל ירד לטמיון. זה מוטט אותו כלכלית ונפשית, ואת זה הוא לא יכל להסתיר מאשתו.

חכמת נשים בנתה ביתה

בזמן שהוא ניסה לעכל את גודל ההרס, אשתו לקחה אותו לשיחה. לרשותה עמדו שתי אפשרויות, האחת קשה מאד, והשניה קשה ממנה, האפשרות הפחות קשה היא גירושין, אלא שלהתגרש תמיד אפשר, אך היא ידעה היטב כי מגירושין אין דרך חזרה, מה גם שהדרך הזאת לא תוביל את משפחתה היקרה לשום מקום טוב.
היא אמרה לו באופן חד וברור, בלי בכיות, בלי תחנונים או אכזבה, קולה היה שקט, קר, וחותך – קול של מי שבחרה באפשרות הקשה ביותר.
"יעקב פתחתי לך תיק במשטרה על אלימות (שלא הייתה) וקיבלת צו הרחקה מהבית. אני נותנת לך בדיוק חמש דקות לארוז את חפציך ולצאת מכאן. אחרת, אתה תבלה את הלילה במגרש הרוסים."
יעקב היה מזועזע. צו הרחקה? מעצר? ובעודו מנסה לעכל את מה שאמרה, ולתאר במחשבתו את הבושה הציבורית שעומדת להיות לו, הגיע המשפט הבא, משפט שהולך לשנות ליעקב את כל החיים ולתמיד: "קח לך 30 יום, ותחליט מה אתה עושה עם החיים שלך. ישנן שתי ברירות: או שאתה הולך לטיפול ב'רטורנו', או שאנחנו מתגרשים, עכשיו תצא מהבית."
יעקב יושב מולי עם דמעות בעיניו ומספר כי זה היה הזעזוע העמוק ביותר שחווה כל חייו. זעזוע חמור יותר מכל מה שחווה עד היום. הוא הבין שאין לו יותר לאן לברוח. הגיע העת לעשות סוף לחיים הכפולים ולהימורים, הרטוריקה המצויינת שלו עם יתר הכישרונות הברוכים שקיבל במתנה מהאל, ימתינו לו לאחר הטיפול לתהילת עולם. כעת הגיעה עת לטפל בעצמו. אבל מה עם הבושה? אני ילך לרוטורנו?
אני הרי לא סתם אדם: "קיבלתי משרה מכובדת בכנסת, אני הדובר של המגזר החרדי! כל כלי התקשורת יחפשו אותי, וברגע שהסוד שהלכתי לרטורנו ידלוף החוצה – הלכה לי הקריירה, והלכה לי התהילה."
כך, מנותק מביתו עם ספק גדול שמרחף מעל ראשו הוא התחבט עם עצמו כחודש ימים. ארבעה שבועות של ייסורים פנימיים, שבהם נלחם בין האגו הציבורי לבין ההישרדות הנפשית.
ביום ה-28 "הבנתי שזהו זה," משחזר עמר. "ידעתי שאם אני לא מטפל בעצמי, אני מאבד את האנשים האמיתיים היחידים שעוד נותרו לי בחיים."
הוא התקשר לאשתו וסיפר לה, אני הולך לרטורנו. מדובר במרכז גמילה ושיקום מהתמכרויות על כל סוגיהם, ברטורנו מפעילים תוכניות ספציפיות למכורים להימורים.
המטופל נמצא בקהילה סגורה, מוגנת ונקייה מגירויים, והוא מתנתק מהעולם למשך שבעה חודשים.
וכך, מצא את עצמו יעקב ישראל עמר בגיל 32, נכנס לשערי רטורנו. המראה שקיבל אותו היה מטלטל, הוא פגש נרקומנים, מכורים לסמים ולאלכוהול, אנשים שלא היו קשורים כלל לעולם הדיפלומטי שבו היה חי עד היום.
הרגשתי די תלוש בהתחלה" הוא מודה. "מה לי ולכל האנשים האלה? אני בסך הכול מהמר." אך בין רגע, הבנתי את האמת המכוננת: "לא הייתי שונה מהם בהרבה. כולנו "ברחנו להתמכרויות" וכולנו נכנסנו לתהליך גמילה, תהליך שבסופו נצא נקיים – אם זה מסמים או מהימורים. המחלה היא אותה מחלה."
לא פשוט לרדת מהבמה הציבורית ולהיכנס לבית הכלא הטיפולי של רטורנו, אך הוא ידע ששם ממתין לו המסע האמיתי לריפוי.

הסוד השמור ביותר נחשף

יעברו ימים ספורים בתוך המקום הסגור, ורק שם, כשהוא מנותק מעולם ההימורים והלחץ הסביבתי, יחשוף יעקב את הסוד הנורא שאצור בתוכו במשך 21 שנים – הטראומה שחווה בגיל 11, הוא לאט לאט יבין שהטראומה הייתה הסיבה שהובילה אותו לנדוד ממוסד חינוכי אחד למישנהו, ליפול אל תהום ההימורים ולחיות חיים כפולים.
דוקא שם בתוך הקהילה הסגורה של רטורנו, כשהוא מנותק מהימורים ותהילה, יעקב עמר נדרש להתמודד בפעם הראשונה בחייו עם עצמו האמיתי. שם, בשיחות הטיפול האינטנסיביות, האמת הנוראה שנשמרה בסוד במשך שני עשורים נחשפה.
"זה קרה כמה ימים אחרי שנכנסתי," משחזר עמר. "באמצע שיחה עם המטפלים, הטראומה שחוויתי בגיל 11 פרצה החוצה."
זה היה רגע של קריסה ולידה מחדש. כל הכאב, הבושה והפחד שקבר מאז ילדותו, פרצו החוצה. ברגע הזה, מול המטפלים, הוא הבין ממה הוא ברח משך כל חייו: ההתמכרות להימורים נבעה כתוצאה של בריחה מאותה טראומה. ההימורים לא היו הבעיה; הם היו רק משכך כאבים זמני, "פתרון שגוי", שנועד לכבות את הזיכרון הכואב והתמידי של הפגיעה.
"בפעם הראשונה, הרגשתי שאני מסיר את כל המסכות. ההימורים היו הדרך שלי לא להרגיש את הילד בן ה-11 שקפא. הייתי זקוק לריגוש קיצוני כדי לא לחוש את הריק והכאב שבלע אותי מבפנים."
ברטורנו, הוא עבר טיפול מעמיק, אך הוא מודה: "במהלך שבעת החודשים, הקהילה והכללים מנעו ממני להמר. לא ידעתי אם הטיפול באמת עבד."
היציאה מרטורנו הייתה רגע המבחן האמיתי. "ברגע שעזבתי את רטורנו, אז התחיל תהליך הגמילה האמיתי." הגמילה לא הייתה רק הפסקת ההימורים, היא הייתה תהליך של ריפוי פצעים ישנים ושיקום יחסים שבורים.
יעקב עבר תהליך רוחני ופסיכולוגי שבו סלח לאדם שפגע בו. "הסליחה הזו שחררה אותי מהכוח שהיה לו על החיים שלי."
יעקב השלים גם עם עבר מאד משמעותי בחייו, הוא השלים עם אביו, שהיו לו איתו יחסים מורכבים. "כדי לבנות עתיד, הייתי חייב לעשות שלום עם העבר ועם האנשים שעיצבו אותי."
אחרי שיעקב שיקם את יחסיו עם העולם הוא החל בתהליך המורכב ביותר והוא שיקום היחסים עם האדם הקרוב אליו ביותר, האשה שאיתו. חוסר האמון שלה בו היה מוחלט, שעה שהימר מאחרי גבה במשך שנים רבות.

מאפילה למגדלור

לאחר 3 שנים של גמילה החל יעקב ללמוד למסור הרצאות. הוא הבין שהסיפור שלו – הניגוד הדרמטי בין כוכב תקשורת למהמר כפייתי שמתמודד עם טראומת ילדות – הוא כלי עוצמתי שיכול לסייע לאנשים רבים שחווים היום את מה שהוא חווה במשך שנים רבות. הוא החל להרצות בפני מכורים שזקוקים לגמילה. היכולת הרטורית המבריקה שהביאה אותו להיות "דובר המגזר החרדי", כעת מצאה את הייעוד האמיתי שלה: להציל נפשות רבות שנפלו להתמכרויות מכל סוג שהוא.

השליחות – להפוך את הכאב לכוח
יעקב ישראל עמר יכול לטפוח לעצמו היום על השכם ולומר כמה טוב שעד לכאן הגעת, כבר 12 שנה שהוא נקי מהימורים, הוא לא הסתפק בגמילה אישית, הוא מקדיש את חייו לעזור ולסייע לאנשים הנמצאים בדיוק במצוקה שבה הוא היה – אנשים שנתקעו במעגל האינסופי של הבריחה מהכאב. הוא הפך את האפילה שלו למגדלור עבור רבים אחרים.
יעקב מדגיש שהמסע לא הסתיים ברטורנו הריפוי והנתינה הם מה שמחזיקים אותו חזק. "זו לא עבודה, זו שליחות לכל דבר ועניין," הוא אומר בעיניים בוהקות. "אני יודע לאן הם הולכים. אני יודע מה הם מרגישים. זה היתרון שלי."
יעקב משתמש בכישרון הרטורי שלו במגוון דרכים כדי להגיע לקהלים שונים:
הוא מרצה על התמכרויות באופן כללי בפני קהל מגוון – החל מאנשי מקצוע כמו פסיכולוגים של קופת חולים כללית, עבור במטפלים בנוער בסיכון, וכלה בימי גיבוש של חברות גדולות.
הוא מפיק פודקאסטים המגיעים למכורים ולמשפחותיהם, ומעניק להם כלים מהידע שצבר.
הפתרון הדיסקרטי – קליניקה פרטית
מלבד ההרצאות, עיקר שליחותו היום של עמר מתמקד כיום בטיפול פרטני. הוא יודע היטב את הבושה והחשש שמלווים מכורים, במיוחד מאנשים בעלי מעמד גבוה, המונעים מהם ללכת לטיפול קבוצתי.
"מכורים מתביישים," הוא מסביר. "במקום לדחוף אותם לקהילות פתוחות שמפחידות אותם, אני נותן להם מרחב בטוח."
הוא מנהל קליניקה פרטית בדיסקרטיות ברמה א', שם הוא יושב עם המטופלים לשיחות עומק. התהליך נמשך כארבעה-חמישה חודשים, וכולל העברת כל הכלים והידע שצבר. הטיפול שלו אינו מתמקד רק בהפסקת ההתמכרות, אלא הוא צולל עמם יחד לשורש הבעיה.
"לפעמים, בעיה אחת משליכה לבעיות נוספות," מסביר יעקב. "אדם שמכור למשהו מסוים, יש לו בעיות גם בזוגיות, גם עם הילדים. אני מנסה להבין מאיפה באה ההתמכרות – שזה החלק הכי קריטי בטיפול."
הוא מלווה מטופלים בכל התהליך, כולל אלו הזקוקים לאשפוזיות (כמו אלו שמטפלים בנרקומנים) – הוא נמצא שם לצידם, נותן להם כתף תומכת. ההחלמה והנתינה מחזירות לו סיפוק עצום.

סוף דבר

המסע של יעקב עמר, שהחל בטראומה קפואה בבית הכנסת בבני ברק, עבר דרך תהום ההימורים והשקרים, והגיע אל הייעוד הטיפולי, הוא עדות חיה לכוחה של ההחלמה. הוא הדובר של מי שאיבדו את קולם, המלך של אלו שחיים עדיין באפילה.
בסיפור חייו, יעקב מדליק נר עבור כל מי שמרגיש לכוד: "היום, אני מבין שהבריחה מהכאב היא כאב גדול יותר. אם אתם מרגישים שאתם מכורים, אל תתביישו. יש פתרון."

כתבות מסגרת

המפגש המטלטל – סגירת מעגל

באולם הומה אדם, בין קירות מוסד חינוכי נחשב, עמד יעקב עמר. קולו המרטיט מילא את החלל, מילים של תקווה והתמודדות נשפכו מליבו אל קהל של מחנכים והורים. עמר, המרצה המבוקש והמוכר, שיתף באומץ את סיפור חייו המורכב. אך בפינה חבויה, בין עשרות פנים קשובות, ישב אדם מבוגר ששפתו הייתה דמומה. גבו היה זקוף, אך במבטו המיוסר ניכר סוד כבד, סוד שנשא עימו שנים רבות.
כמו גזר דין שנכתב מזמן, נפגשו מבטיהם. עמר חש צמרמורת קרה: זה היה איש חרדי מכובד כבן 70, אותו אדם שפגע בו כשהיה ילד בן 11. לרגע, כל הזיכרונות הרעים הציפו את החלל, ויעקב זיהה את הדמות שהטביעה בו צלקת עמוקה.
עם תום ההרצאה, הכל דמם. יעקב חש משיכה בלתי מוסברת. "אפשר רגע בצד?" שאל האיש המבוגר את יעקב בקול רועד. צרור מילים נשנק בגרונו. באחד המסדרונות הצדדיים, הרחק מעיניים סקרניות, נשבר הסכר. האיש שהיה עד לפני רגע סמל הסמכות והכבוד, פרץ בבכי חסר שליטה.
רק אז התגלתה האמת המטלטלת: אותו אדם הוא מנהל המוסד החינוכי שבו התקיימה ההרצאה.
"אני יודע שלא הייתי בסדר," התייפח המנהל, "עברתי גיהינום של טיפולים, אתה לא יודע מה עבר עלי, תמחל לי." מילותיו נשמעו כמו צעקה נואשת מהעבר.
השתיקה השתררה בין השניים. השנים חלפו, הכאב נשאר. יעקב עמר הביט באיש השבור שמולו, האיש שבזמנו יעקב עמד מולו מושפל ומפוחד, היום יעקב מישיר אליו את מבטו וכבר לא פוחד ממנו. הוא התמלא זעם על האיש שפגע בו והרס את חייו, אך לקח נשימה עמוקה. הוא לא נתן לזעם הישן להשתלט עליו. "אני מוחל לך," אמר יעקב בקול ברור, "אני עושה את זה בשביל עצמי. אני לא מוכן שתגור אצלי בראש. הגיע הזמן לסלוח ולשכוח."
באותו רגע, בתוך המסדרון השקט, לא רק האיש המבוגר קיבל סליחה – אלא גם יעקב. הילד בן ה-11, שקפא מפחד ושתק עשרות שנים, שחרר את עצמו. מטען של שנים, שנים של כאב, אשמה וחיים כפולים, הוסר מכתפיו. השקט שהשתרר לבסוף היה שקט של שחרור.

התמכרות היא לא חולשה אלא פיתרון שגוי

יעקב עמר, מדגיש באופן עקבי: בשיחותיו הטיפוליות ובהרצאותיו, הבעיה אינה ההימור או הסם. הבעיה היא הבריחה. ההתמכרות, על פי התיאוריה שהוא חי אותה, ההתמכרות היא למעשה "פתרון שגוי לכאב אמיתי".
"אדם לא נולד מכור להימורים או לסמים," מסביר עמר. "הוא נולד עם כאב שאין לו מילים, כאב שנגרם מתוך טראומה, פגיעה, או בדידות. המכור מחפש דרך לכבות את הכאב הזה, וכשהוא מגלה את ההימור או את החומר, הוא חווה הקלה מיידית. זו בריחה קוגניטיבית ופיזיולוגית."
עמר קורא להתמכרות בשם הלא פופולרי אך המדויק מבחינתו: מחלה. ההגדרה הזו היא קריטית בתהליך הריפוי. "אנשים לא מתביישים שיש להם סוכרת. אבל מכור להימורים מרגיש שהוא אדם רע, שהוא חלש אופי, שהוא בוגד במשפחה," הוא אומר.
ההכרה כי מדובר במחלה – כרונית, מתקדמת, וקטלנית – מסירה מהמכור את נטל האשמה האישי ומאפשרת לו להתחיל תהליך של טיפול רפואי ונפשי. זהו הצעד הראשון לקראת החלמה: ההבנה שאי אפשר לשלוט בהימור או בסם, כיוון שהשליטה כבר אבדה למחלה.
"המכורים אינם שולטים במחלה שלהם. זה לא שהם לא אוהבים את המשפחה שלהם, זו המחלה שמדברת," מבהיר עמר. הוא מתאר בהרצאותיו את הדרדור הבלתי נתפס שאליו נכנס המכור:
"המכור לסמים ימכור את התכשיטים של אמא שלו כדי לקנות עוד מנה. המהמר ירוקן את חשבון הבנק המשותף עם אשתו כדי להשתתף בהימור הבא. אלו דברים שאדם בר דעת שאינו מכור, לא יעשה. אבל המטרה היא אחת: לתדלק את המחלה – להשיג עוד רגע של שקט מהכאב הפנימי."
ההתמכרות, לפי עמר, יוצרת קשת של בעיות משניות – שקרים, חובות, אלימות כלכלית, ואיבוד אמון – שרק מעמיקות את הבריחה והצורך להמר.
תוכנית 12 הצעדים, שפותחה במקור עבור אלכוהוליסטים, היא למעשה תוכנית רוחנית-פסיכולוגית, שנועדה להעניק למכורים כלים להתמודד עם החיים בלי להזדקק לחומר או להתמכרות. במקום לכבות את הרגש, התוכנית מאפשרת להם:
להכיר בחוסר האונים: להכיר בכך שהם חסרי אונים מול המחלה.
לעשות חשבון נפש נוקב: להתמודד עם שורש הבעיה – הכאב והטראומה.
לכפר על הנזק: לתקן את היחסים ההרוסים עם הסביבה.
לעבור לנתינה: לחיות חיי שליחות ועזרה לאחרים (כפי שיעקב עושה היום).