וכי ראשי העיר בבית שמש לא רוצים להצליח? אם כן מדוע קדנציה אחר קדנציה התושבים סובלים מתחבורה מקרטעת, קושי בפינוי אשפה וניקיון שרחוק מלהשביע רצון. התשובה המפתיעה לשאלה האם מדובר בכישלון ניהולי או בגזירת גורל תכנונית, נעוצה בנתוני מדד ה"קומפקטיות" של הלמ"ס לשנת 2023 שפורסמו השבוע.
בעוד שמתכנני ערים בישראל חולמים על ערים צפופות, יעילות ומחוברות, נתוני מדד הקומפקטיות החדשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2023 חושפים מציאות שונה בתכלית עבור תושבי בית שמש. העיר, שנמצאת באחת מתנופות הבנייה הגדולות בתולדותיה, מדורגת במקום ה-200 מתוך 203 רשויות שנבדקו – עמוק בתוך האשכול התחתון ביותר של המדד.
מהי עיר קומפקטית ולמה זה חשוב?
לפי הלמ"ס, מדד הקומפקטיות בוחן עד כמה השטח הבנוי של העיר רציף ומרוכז. עיר קומפקטית (כמו גבעתיים או בני ברק, המדורגות באשכול 1) היא עיר שבה המרחקים קצרים, התשתיות יעילות והתחבורה הציבורית קלה לתפעול.
בית שמש, לעומת זאת, קיבלה את הציון 2.271 במדד, מה שמציב אותה באשכול 10 – האשכול של הערים הכי פחות קומפקטיות בישראל, לצד ירושלים ואריאל. המשמעות עבור התושב היא עיר "מפוזרת", שבה השכונות מופרדות זו מזו ב"שטחים מדלגים" (שטחים פתוחים או ריקים בין אזורים בנויים).
המספרים המבהילים: 11 "איים" מנותקים
הנתונים שנחשפו בלוחות הלמ"ס (לוח 2) מראים את עומק הבעיה:
ריבוי מרקמים: בבית שמש קיימים לא פחות מ-11 מרקמים מדלגים (צבירי בנייה מנותקים מהמרכז).
שטח מול פיזור: שטח המרקם העירוני הבנוי עומד על 14.59 קמ"ר, אך הוא פרוס בצורה כזו שמותירה חללים עצומים בין שכונה לשכונה.
קיפאון תכנוני: בהשוואה לנתוני 2018, בית שמש לא הצליחה לשפר את מצבה ונותרה באשכול 10. הבנייה החדשה פשוט יצרה עוד איים, במקום לחבר את הקיימים.
המחיר היומיומי: למה הכל מקרטע?
המדד מסביר מדוע, למרות תקציבי העתק, השירותים לא מגיעים לתושב:
מלכודת האשפה והניקיון: בעיר שאינה קומפקטית, משאית זבל צריכה לגמוע קילומטרים רבים של כבישים ריקים כדי לעבור בין "אי" מגורים אחד למשנהו. זה אומר פחות סבבי איסוף באותו תקציב, יותר בלאי למשאיות ויותר זמן שהזבל מחכה ברחוב.
תחבורה ציבורית ללא מוצא: קשה מאוד לייצר קווי אוטובוס יעילים בעיר "מדלגת". האוטובוסים נאלצים לנסוע מרחקים גדולים בין שכונה לשכונה, מה שיוצר קווים מפותלים, ארוכים ולא אמינים.
מות ההליכתיות: בית שמש בגרסת 2023 היא עיר שקשה מאוד להתנהל בה ללא רכב פרטי או הסעות. המרחקים הגדולים בין המרכזים המסחריים לשכונות המגורים הופכים את ההליכה ברגל לבלתי אפשרית, מה שיוצר עומסי תנועה כבדים בתוך העיר.
האם יש מוצא?
מפת המרקם העירוני של בית שמש מראה בבירור את הפער: גבול השיפוט של העיר רחב בהרבה מהשטח הבנוי בפועל. המשמעות היא שהעירייה ומשרד השיכון ממשיכים לאשר פרויקטים מרוחקים, במקום לעבות את המרכז ולייצר רצף עירוני.
בשורה התחתונה: האם ראשי הערים לא רוצים להצליח? ייתכן שהם רוצים, אבל נתוני הלמ"ס מוכיחים שהם נלחמים בקרב אבוד מראש מול תכנון לקוי. בלי "סגירת החורים" וחיבור העיר ליחידה אחת, גם ראש העיר הטוב בעולם לא יצליח להפוך את בית שמש לעיר שנעים (וכלכלי) לחיות בה. התושבים ימשיכו לשלם ארנונה גבוהה, ולקבל שירותים של אשכול 10.
