סגרה”ע הרב שמעון גולדברג קובל על כך שהליך ההצבעה על רשימת התב”רים אינו תקין.

גולדברג: החוק מחייב להציג יתרות קרנות רשות וחלופות לפרוייקטים, כמו כן אי אפשר לאשר תב”רים ללא אישור תוכנית רב שנתית.

ד”ר בלוך מפצירה בו מספר פעמים לסיים, גולדברג דורש את הגנת היועמ”ש מיקי גסטווירט וברילנט אומר לפרנקל תן לו חמש דקות משלך. (משלו הוא לא יכול לתת, הוא צריך אותם), ד”ר בלוך נענית לכך.

גולדברג ממשיך, אי אפשר לאשר תב”רים על פרוייקטים שבוצעו, וא”א לנייד תב”ר לתב”ר אחר אלא אם כן שניהם אושרו על ידי משרד הפנים.

ראש העיר מפצירה בגולדברג לסיים, גולדברג טוען אני רוצה לשמוע את תשובתו של היועמ”ש וגם של הגזבר, ד”ר בלוך אומרת לו אתה לא תנהל את הישיבה, את לא המנהלת שלי אומר גולדברג, ומהפינה השניה נשמע קולו של ברילנט שאומר כאן זה לא ברנקו וייס. אני רוצה דיון כנדרש טוען גולדברג, לא נאשר תב”רים על פרוייקטים שבוצעו. אסור לקיים בכלל דיון על התב”רים הללו אני מבקש את התייחסותו של היועמ”ש.

ברילנט צועק את לא מקיימת את החוקים ואנחנו מגנים על זכות הדמוקרטיה, קשה לך להבין את זה? יש לך בעיה, ואני רוצה תשובה מהיועמ”ש.

גולדברג צועק מהפינה השנייה לגזבר העירייה אריה ברדוגו, אתם לקחתם תב”רים שאושרו במשרד הפנים, ביטלתם אותם ואתם מבקשים את אותו כסף עבור תב”ר אחר, זה לא חוקי תסביר את זה.

ברילנט: כשאנו ביקשנו תב”רים היועמ”ש נתן לנו חוות דעת בכתב האם זה חוקי או לא, וכעת קולו לא נשמע, בוא ותאמר לנו האם אנו עומדים בדרישות החוק או לא. אתה מחוייב על פי החוק לתת חוות דעת לחברי המועצה ולא לקבל הוראות ממנה (מראש העיר בלוך).

ראש העיר עליזה בלוך מגיבה: התב”רים הוגשו לפני 14 יום והיה לכם את כל הזמן הנדרש לערער עליהם, דבר שני… כאן גולדברג קוטע אותה (ולא בפעם האחרונה)

גולדברג: אני לא מקבל את זה, כי אין לנו את הנתונים המדוייקים האם זה עבר את ועדת הכספים או לא, מיקי (גסטווירט) דוחה אותנו. אתם אמרתם שאתם מורידים את זה מסדר היום ושוב מעלים את זה לדיון.

ראש העיר בלוך ממשיכה את הדבר השני שרצתה לומר, בוא נהיה ישרים עם עצמנו, גולדברג קוטע אותה, בין כך את תעשי מה שאת רוצה, פעם ראשונה שאת מקציבה לחבר מועצה זמן לדיבור, אל תעשי לי ככה בפרצוף, מעולם לא הקצבת זמן, ברילנט: רק לדגל התורה הקצבת. בלוך: אתה לא צודק, היה ועוד איך היה.

שטרית ראה משהו, והיה חשוב לו לומר אותו כעת אחרת זה כבר לא יהיה רלוונטי. בלוך משתיקה אותו, שטרית, את מאד תאהבי את מה שאני יגיד: איסור חמור להשתמש בעובדי המדינה ועובדי הרשות המקומית לצרכים פוליטיים במסגרת שעות העבודה. שימוש מעין זה אמור להוות עבירה פלילית. וכאן הוא מטיל פצצה ומפנה אצבע מאשימה לעברה של ענת עייש, אם את מצלמת לצרכים פרטיים זה בסדר, אבל אם זה עולה לפייסבוק של ראש העיר זאת עבירה פלילית. ואם את משתמשת בעובדי העירייה לצרכים פוליטיים יש לך בעיה חמורה עליזה. ענת בין רגע הורידה את הפלאפון.

נציין שענת עייש לא מרבה להגיע לישיבות המליאה והיא לא רגילה לראות איך מבזים את ראש העיר. תזכרו את הנקודה הזאת זה חשוב להמשך.

גולדברג ממשיך, עד היום היתה קואליציה רחבה והכל נוהל על פי החוק. שטרית קורא לעברה של ענת: את ממשיכה לצלם? ענת עונה אני לא מצלמת אלא רק מחזיקה את הפלאפון (היא החזיקה בפוזה של צילום).

ברילנט למיקי: למה אתה לא עונה לנו, מה הבעיה?

גולדברג: כל טענה שלנו תידון בבית המשפט. ואני אומר לפרוטוקול היועמ”ש הוא חד צדדי, אני רוצה שהגזבר יתייחס לטענות שלנו, ואני רוצה שנדון בכל תב”ר ותב”ר בנפרד.

להזכירכם גולדברג דיבר 5 דקות, ביקש עוד חמש דקות מפרנקל וקיבל, אבל ראש העיר משפט אחד לא יכולה לומר, לפני 10 דק’ היא רצתה לומר משהו נוסף ועד עכשיו היא לא אמרה אותו, פשוט לא נותנים לה לדבר. קחו ספוילר, את המשפט אותו רצתה ראש העיר לומר, היא לא אמרה. ואם היא שכחה מה רצתה לומר, אנו לא נשמע את המשפט הזה לעולם.

ראש העיר בלוך: אני אתן לגזבר להתייחס. ברילנט: אני רוצה תגובה קודם ממיקי על חוקיות הדיון. וכך זה נמשך ונמשך והדיציבלים רק עלו, עוד ממשיך ברילנט: כשאנחנו מגישים תב”רים אתה עושה על כך עבודת מחקר, למה? כי זה אנחנו? אתה שפוט של מישהו פה? למה אתה לא עונה?

רינה הולנדר: הוא לא עונה כי אין לו תשובה טובה.

מיקי גסטווירט: אני אתן תשובה לאחר תשובתו של הגזבר (אריה ברדוגו).

בלוך: אריה בבקשה.

הולנדר: הוא היועץ המשפטי החדש?

ברדוגו: נכון שאני לא היועץ המשפטי אבל דיברתם על תוכנית רב שנתית? זה קשור אלי אני יענה. פעם היינו עושים תוכנית רב שנתית, אך מאחר ואנו מקבלים תב”רים טיפין טיפין, ואנחנו לא יודעים מה ילד יום אנחנו נוהגים אחרת, וזה גם בסדר. אנחנו מקבלים את ההרשאות ומביאים את זה למליאת מועצת העיר, שם מתבררים הנתונים.

הולנדר מטיחה בברדוגו כי הוא לא מגיע לועדת הכספים, ברילנט הוסיף שגם לועדת ההקצאות הוא לא מגיע.

גסטווירט: בחודשים האחרונים הוא הגיע לכל הועדות. הולנדר (יו”ר ועדת הכספים): ממש לא, התקיימו ועדות כספים, הוא הוזמן ולא הגיע. ברדוגו: לא משנה אם הגזבר הגיע או הנציגה. הולנדר: גם הנציגה לא הגיעה.

ברדוגו: אנחנו פועלים לפי מיטב שיקול הדעת, אנחנו פועלים בתום לב, קיבלנו כאן הרבה הקצאות לבתי ספר חדשים.

ברילנט: אז תשים אותם בשכונה ששם הם צריכים להיות, אל תעשה הסבות שקריות, למה העברת מרמה ג’1 לשכונה אחרת? הכל לפי אינטרסים פוליטיים. הילידים שלי לומדים בקרוואנים כמו בסעג’ייה. תסביר את שיקול הדעת של ההסבה הזאת שאתה חתמת.

(עדיין אנחנו במתח מהו הדבר השני שראש העיר רצתה לומר).

גולדברג מתייחס לדבריו של ברדוגו על כך שאין תוכנית רב שנתית. זה דוקא טוב שיש תוכנית רב שנתית, ישנו סל של צרכים עירוניים ומתוכו מתקצבים טיפין טיפין כל דבר בתורו. אנחנו לא עובדים כמו שטיבל (כדברה של ראש העיר). אנחנו מדברים פה על תב”רים בסך רבע מיליארד שקל, לא יתכן שנקבל נייר לא מוסבר ונאשר אותו. אתה שולט בפרטים, תסביר לנו כל דבר.  

ברילנט לברדוגו: אתה התבלבלת בסדר, אני לא אמור לפנות אליך, אלא אתה אמור להגיש לנו בתור חברי מועצה את החומר עם כל ההסברים. ברשימת התב”רים הללו לא מוסבר כלום.

הולנדר: ביקשתי מידע על התב”רים, לא היה מידע וגם המידע שהתקבל היה בעייתי, הציגו לי תב”ר על מקוה ומתברר שהיה תב”ר כזה, אני הולכת לחברה הכלכלית ואומרים לי כן הוא קיים, אז מדוע לא הפעילו אותו? אף אחד לא יודע.

גולדהירש: למה בחרת רק מקוה? למה כל הדוגמאות שלך קשורות לדת?

הולנדר: אני יגיד לך למה בחרתי את הדוגמה הזאת.

גולדהירש: לא רוצה תשובה. קם והלך.

הולנדר: כי לגבי המקווה ישבתי עם סיגל ואמרתי לה איך את מאשרת מקווה במשקפיים כבר אישרנו תב”ר במשקפיים. לצערי נוכחתי לראות שאני לא מקבלת תשובות, וזה מתקשר לדברים שראש העיר אמרה היו לכם 14 יום לערער.

בלוך: אנחנו בנוהל של התב”רים, מתנהלים לפחות… (שוב קוטעים אותה)

גולדברג: אבל ביבי זה שלא מתנהלים עד היום בצורה מסודרת… כשהיינו ביחד בקואליציה וקיבלנו את כל המידע…

ברילנט… אז טעינו פעם.

גולדברג וברילנט מדברים (צועקים) ביחד לא מבינים כלום.

גולדברג: אני לא אמור כל הזמן ללמוד את החוק…

בלוך: שמעון, שמעון, גמרת?

גולדברג: היועץ המשפטי צריך להנחות אותנו, הגזבר צריך להנחות אותנו. כפי שהנחה אותנו בעבר, שינחה אותנו גם אם זה מנוגד לדעתה של ראש העיר.

בלוך: שמעון עכשיו אמרת את הדבר המדוייק, עכשיו שאנחנו באופוזיציה אין לנו שום בעיה לקחת את כל הפרוייקטים…. (שוב גולדברג קוטע אותה)

גולדברג: אל תערבי את זה בפוליטיקה זה לא קשור לפוליטיקה אלא למינהל תקין.

גולדברג וברילנט שוב צועקים ביחד לא מבינים כלום.

גולדברג: אנחנו רוצים להבין איך תב”ר קופץ? מה זה שוק? למשל תב”ר 1095.

בלוך: שמעון שמעתי את הצעקות שלך.

גולדברג: לא, אנחנו רוצים הסבר, ולא מקבלים את זה שאת מתחבאת מאחרי הפוליטיקה. את לא פוליטיקאית, רק אנחנו, את אשת מקצוע. ראש העיר שדוגלת במינהל תקין שלא תעשה הנחות לעצמה.

בלוך: אני לא עושה הנחות לעצמי, עכשיו תן לי לסיים משפט בבקשה. יש פה כספים שמדינת ישראל שמה כדי לפתח את בית שמש, וכל חבר מועצה עכשיו צריך להגיד לעצמו…. (ברילנט קוטע אותה)

ברילנט: מה אמרת לעצמך שלקחת תב”ר מג’1? את מסתכלת רק על מראה של עצמך, תפסיקי עם המשפטים האלה, אל תשחקי אותה.

ברגע זה אני בטוח שזה היה מתוכנן מראש לא לאפשר לראש העיר לדבר, היא היתה צריכה להבין את זה לבד ולקרוא לשניהם לסדר. (אם הייתי ראש עיר כך הייתי נוהג).

בלוך: אפשר לצעוק, אפשר לקבל הסבר על תב”ר זה או אחר, אבל יש כאן כספי מדינה שנועדו לשפץ את בתי ספר בגין ועוזיאל, ובשכונות החדשות ג’ וד’…. (גולדברג קוטע אותה)

גולדברג: אני רוצה להגיד לראש העיר

בלוך: תן לי לסיים משפט.

גולדברג וברילנט צועקים יחד קשה להבין מה הם אומרים.

ברילנט: העיקר ידעתם לצאת נגד אבוטבול, אנחנו נעשה מינהל תקין…

היועמ”ש מיקי גסטווירט: אני קובע שההליך תקין הוגשה לכם טבלה ובה רשימת תב”רים מסודרת, אתם רוצים מחר אני אוציא חוות דעת מורחבת בעניין…

גולדברג: קודם תוציא ואח”כ נערוך דיון.

ברילנט: איפה היתרות רשות? (הוא מתכוון מדוע הם לא רשומים בטבלת התב”רים)

גסטווירט: אין שום חובה לרשום בטבלה את יתרת קרנות הרשות.

ברילנט: ומה עם מה שמבקר המדינה כתב?

גסטווירט: זה היה בגדר המלצות ולא בגדר חוק. זכותכם לנהל דיון ולבקש מידע ואף אחד לא כופה עליכם כיצד להצביע. מבחינה פרוצדורלית אם בקשתכם לא תמולא אני כיועץ משפטי ארשום לא בוצעה פה פעולה X. אני לא מכיר פעולה חוקית שלא מולאה בזימון הזה. יש פה עמודה שמפרטת את מקור הכסף, הסכום, וכמה בוצע עד היום.

אדרי: מישהו מופתע מהתגובה של מיקי או של ברדוגו? מתחילת הקדנציה הנוכחית התחיל עידן הצביעות, הצביעות נוזלת לה (לראש העיר) מהאוזניים. כי בתקציב 2021 הובטח לועד העובדים 300 אלף שקלים, ולרשת המתנ”סים 500 אלף שקלים, פתאום מתברר במשרד הפנים שה-800 אלף הללו היו מותנים, וירדו מהתקציב. ראש העיר אמרה מקודם יש כאן תקציב עבור ילדי בית שמש וכו’, והכסף של המתנסים זה הולך לכיסו של משה שטרית? זה גם הולך לילדי בית שמש.

ארנרייך מחליט מי יקבל כיתות בגלל פוליטיקה זולה. ואלפי ילדים ישארו ללא כיתות. אם את דואגת לילדי בית שמש, תזמני בשבוע הבא מליאה שלא מן המניין, לא צריך לחכות שבעה ימים ונאשר את כל סעיפי הנגישות בבתי הספר. אז לא להטיף להו מוסר.

אני לא רוצה להאריך אני רוצה להגיד לך (לד”ר בלוך) דבר אחד, כל בכיר שהבאת לכאן ברח ממך כמו מאש.

בלוך: בוא נכבד את עצמנו.

אדרי: אני מכבד את עצמי. אבידע ינאי הוא לא האחרון, את יודעת למה? כי אי אפשר לעבוד איתך את אשה קשה.

ארנרייך: הוא עזב כי הוא מצא עבודה יותר טובה.

אדרי: נכון, ומירה מינס גם מצאה עבודה יותר טובה, כולם מצאו עבודה יותר טובה.

סילברסטין: גם יוחנן מצא עבודה יותר טובה.

אדרי: בתחילת השבוע הבטחת שאת פותחת את הרשימה הזאת, והיום הבאת אותה לאישור, ארנרייך וכיטוב לא שמעו את זה, אבל היו עשרה אנשים שהיו בחדר ושמעו את זה.

גולדברג: אמרתם שאתם מורידים את זה.

נתי גבאי: לא.

גולדברג: מה אתה אומר לי לא? יש לנו את זה כתוב. אתה אמרת… עכשיו אתה אומר לי לא. מה זה הדבר הזה? חתמתם על נייר… כולנו שמענו… מוליכים אותנו בכחש.

אדרי: אפשר להוכיח מי משקר, היה איתנו בן אדם שהוא לא מבית שמש, אפשר להעלות אותו עכשיו על הקו? אבל זה דרכך בקודש. ולכם אני אומר אל תמעיטו בכח שלכם, אנחנו לא נצביע לה על התקציב, ואח”כ נדיח אותך ונגמור לך את כל הצביעות שלך כלפי חוץ. אני מודיע לך את זה ליד כל העובדים שלך. תודה.

בלוך: אני מציעה להחזיר את השפיות של הדיון ברוגע ובאחריות. אפשר להמשיך לצעוק…

ברילנט: אפשר להתחיל לדבר בגובה העיניים ולהפסיק להטיף מוסר כל הזמן לאנשים, תתחילי להסתכל במראה ותראי שכמות השקרים לא מתאימה למחנכת שהיית בערב. תכבדי את המקצוע, יש תלמידים בחוץ…

בלוך: אז אני…. (ברילנט צועק) תפסיק לצרוח, תפסיק.

ברילנט: אני לא שאלתי אותך איך לדבר ואת לא בחרת אותי את יכולה להגיד לי לצרוח או לא לצרוח, אני אדבר כמו שאני רוצה… אנחנו נצביע ויש לנו רוב. תכבדי את עצמך ותפסיקי עם השקרים. ואת תעשי מה שאנחנו נרצה.  

בלוך: אני נועלת את הישיבה, תלמדו איך להתנהג… יש גבול… תמשיכו לצרוח..

אדרי: הילדים לא חשובים עכשיו אה?

ברילנט: …. כשאין רוב מקפלים את הישיבה ובורחים… מפחדים אז בורחים.