מה הופך את הסמינר בכלל ואת התלמידות בפרט לסיפור הצלחה? האם מלכתחילה מתקבלות לסמינר רק בנות חרוצות? או שהצוות המקצועי בשיטתו הייחודית מקנה לתלמידות את הידע בצורה כל כך טובה, והחומר נספג היטב במוחן של החרוצות? ואולי גאוות היחידה המרחפת על ראשן לא מאפשרת להם לנוח על זרי הדפנה ולהעביר את ארבעת השנים ללא תעודת בגרות.

ככל שמשוחחים עם עוד ועוד תלמידות מהסמינר מתקבל הרושם שכל התשובות נכונות ומלכתחילה מתקבלות השמנה והסלתה של הציבור החרדי, בכל שנה מתקבלות בסה”כ כ-35 בנות, מתוך כ-150 בנות הנרשמות למבחן הקבלה, שזה הרבה מעבר למה שהסמינר יכול להכיל.

הבנות רוצות להתקבל לשם בסה”כ בשביל דבר אחד שעניינו לכאורה פשוט: “להצליח בחיים”, הסמינר מצידו מקנה לתלמידות את את חומר הלימודים שאתו הם ניגשות למבחן הבגרות, ואת הערכים שילוו אותם במשך כל חייהם.

4 שנות לימוד, עם לא מעט מהמורות בדרך, 4 שנים של התמודדות מנטלית, ומרתון של לימודים ומבחנים אינו עניין של מה בכך, אך אלו שצלחו את ארבעת השנים זוכות להגיע לקו הסיום ולקבל תעודת בגרות.

קו הסיום משרטט קו התחלה – כניסתן לחיים האמיתיים. חמושות בתעודה ובארגז הכלים שהקנה להם הסמינר סוללות להם התלמידות את דרכם לחיים האמיתיים בעצמם. ומעתה ואילך הכל תלוי בהן בלבד.

מיד לאחר חג החנוכה ההרשמה נפתחת…. שלא תגידו לא אמרנו !!!