יו”ר סיעת הליכוד והממונה על העיר הותיקה מר שלום אדרי הגיע למקום לראות מקרוב את סבלם של התושבים, אך לצערו ולצער תושבי השכונה ידו קצרה מלהושיע משום שמדובר כאן בשפ”פ – שטח פרטי פתוח – המשמעות של הדבר הזה היא שהפיתוח הסביבתי מוטל על הבעלים, ובמקרה שלנו על דיירי השכונה. הם אלו שצריכים לרבד מחדש את השביל ולדאוג לתחזוקתו המלאה.

אז מי ירצה לגור במקום כזה שאתה צריך להחנות את רכבך למעלה, לחזור עם הקניות וללכת בויה דולורוזה עד לביתך, או ללכת בשבילים הללו בחשיכה.

לא זאת אף זאת, בעת מלחמה תצטרך לרדת למקלטים (מכירים את המושג הזה?), ובזמן שחבירך משערי העיר הולכים לחדר הממ”ד אתה תתחיל לרוץ עם משפחתך למקלט שנמצא חמישים מטר מהבית, ביחד עם השכן שאתה לא מדבר איתו, והשכנה שתפסה לך את החניה, כולכם תדלגו מעל משטחי העץ עד לערימת צונורות הברזל שיקדמו את פניך בכניסה למקלט. שם כבר תראה את המקלט ותחליט בעצמך איפה אתה רוצה לבלות את הלילה, במקלט או בבית ללא ממ”ד.

יתרה מכך, המשמעות של מגורים בשכונה ישנה היא שכל תשתיות המים ישנות, הפארקים וכל מה שמסביב רחוק מלהיות מודרני.

ביקרנו במגרש הספורט השכונתי וראינו שם את ההזנחה הזועקת מכל כיוון, במרכז המגרש ישנה שלולית גדולה, הגדר שם פרוץ, הכדור שם בקלות יכול לעוף לקצה הפארק, ועל הילדים שיכולים ליפול אני כבר לא מדבר.

הפארק העוטף את מגרש הספורט הוא נקי ומטופח, אך השבילים בו סדוקים, וכשיש שני צמיגים התלויים על עץ המקום רחוק מלהיות גינת משחקים.