חבר אחד בגוש, עם משקל סגולי לא מבוטל אומר לנו הערב, ראש העיר לקחה מאיתנו את התפקידים במשך חצי שנה וזה לא הפריע לה, היא לא שילמה לשני סגני ראשי העיר משכורת כבר חצי שנה למרות שהם עדיין ממשיכים לעשות עבודתם נאמנה, היא ממשיכה כאוות נפשה לשפץ כבישים ומדרכות, לפתוח את היכל התרבות ולשדר עסקים כרגיל כאילו אני מסתדרת לבד, אני לא צריכה אתכם.

היום כשהיא צריכה אותנו (כל פעם לפני ישיבת מליאה אותו טריק נדוש) על מנת שנאשר ביום רביעי הקרוב תב”רים ע”ס 237 מיליון היא נזכרה שיש משא ומתן, והיא קוראת לנו לשוב ולסיים את המשבר, אני מציע לראש העיר לחפש טריקים חדשים.

מה גם – אומר לנו אותו גורם – שעד לחודש מרץ היא חייבת להעביר את התקציב לשנת 2022 אחרת היא לא תמשיך לכהן כראש עיר, (יתנו לה קצת הארכה אבל זה לא ישנה את המציאות) ואנחנו לא מתכוונים לשוב על הטעות שעשינו בתקציב הקודם, שאישרנו אותו ולאחר מכן היא פיטרה אותנו. כשהיא לא צריכה אותנו היא מנהלת משא ומתן עם עצמה, וכשהיא מרגישה שהטבעת סביבה מתהדקת, היא מזמנת אותנו להצגת מריחות המוכרת והידועה. אנו לא מאמינים לה כלל וכלל.

גם אכלנו את הדג המסריח, גם קבלנו מלקות וגם שילמנו (משל הלקוח ממכילתא דרבי ישמעאל), לא אכפת לי להשאר באופוזיציה עד לסוף הקדנציה.

שאלתי את אותו גורם, אם כך הם פני הדברים מיותר שתגיעו לפגישה, הרי מספיק שחבר אחד בגוש לא יסכים להסכם או אז הגוש לא יחתום על ההסכם. האם אמרת לחבריך בגוש שאתה כל כך נחוש לא להיכנס? לאחר השאלה הזו אותו חבר בגוש נתקל בקשיי שמיעה חמורים ולא המשיך לענות.

אז מה יהיה מחר? התשובה פשוטה: מי שרצה עד היום להיכנס ימשיך לרצות להיכנס, ומי שחומת האמון בינו לבין ראש העיר נסדקה מזמן, ימשיך להתנגד.